אברהם מבקש לקבור את שרה רק במערת המכפלה הנמצאת במתחם הקבורה של עפרון: וַיְדַבֵּר אִתָּם, לֵאמֹר: אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם, לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי-שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר. (בראשית כג,ח). המילה "ופגעו" מציינת דיוק רב, דווקא במקום זה, אף כי הוצע לו לקבור בכל מקום שירצה: בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ; אִישׁ מִמֶּנּוּ, אֶת-קִבְרוֹ לֹא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ (פסוק ו'). מדוע התעקש אברהם על קבר זה?
התשובה שתעלה מן הדיון לפנינו היא, שעל ידי קבורה זאת רצה אברהם לגלות לנו מתי יתרחש קץ העולם הזה, ויחל העולם הבא. הבה נרד לפירוט הדברים.
אברהם יצא מאור כשדים, דרך מה שהיום מזרח תורכיה, דרך חרן, ובא לארץ כנען. לאחר הפרידה מלוט, ה' אומר לאברם: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה (בראשית יז,יג). משמעות הביטוי 'לארכה ולרחבה' כפשוטו היא מדידה של פני השטח, קווי אורך וקווי גובה. בדרכו אברם עובר במקום 'עדן', שהוא מוצא הנהרות פרת וחידקל (וכן גיחון ופישון; בראשית ב,י-יד), מקום הנמצא היום במזרח תורכיה, באגם קָבָּן (המכונה אגם 'אתא טורק'). אברהם מכיר גם את הר המוריה כמקום קדוש: וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ (כב,ב). לאחר שמדד את הארץ לארכה ולרחבה יכול אברהם למתוח קו ישר בין שני המקומות המקודשים הידועים לו, מעדן להר המוריה. קו זה פוגע בהמשכו דרומה בחברון, בדיוק במקום שבו נמצאת מערת המכפלה. אברהם כורה את מקום קבורתה של שרה בכיוון קו זה, וזאת לפי עדויות של מודדים שירדו לקומת הקבורה. זווית גומחת קברהּ היא 23.5 מעלות ביחס לקו הצפון.
מדהים שעל קו זה נמצאים אתרים נוספים חשובים: גלעד (יגר שהדותא) ליד הישוב חספין בגולן, קבורת רחל ליד הישוב 'אדם', קבר רחל אשר ליד שכונת גילה, הר ההר (קבורת אהרן) ליד מכתש רמון בנגב, הר סיני ליד 'סנטה קתרינה' בסיני, ומפגש קו זה בקו המשווה באגם ויקטוריה, בגובה 913 מטר מעל פני הים (גימטריה של 'בראשי"ת').
כאמור כל תשע הנקודות הנזכרות נמצאות על קו ישר אחד, אשר זוויתו כלפי הצפון הוא 23.5 (מה שמכונה אזימות). תופעה הנראית מיוחדת, שכל כך הרבה נקודות בעלות משמעות לעם ישראל, וכולן ממוקמות בקו ישר אחד. ומה משמעות הדבר?
נתבונן בפירוש ר' עובדיה ספורנו לפסוק מוכר בפרשת נח: עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה-לֹא יִשְׁבֹּתוּ (בראשית ח,כב): "… כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום, ובזה היה אז תמיד עת האביב, ובו היה תיקון כללי ליסודות וצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם. ואמר שיהיה זה 'כל ימי הארץ' … כי אז ישוב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז, ויהיה תיקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם, כמו שהיה קודם המבול…". במילים אחרות, עד המבול לא היו עונות שנה אלא מזג אוויר זהה בכל מקום (וזה גרם אורך חיים של כמה מאות שנים), ובימי המבול מישור סיבוב כדור הארץ כלפי השמש השתנה ב 23.5 מעלות, דבר שגרם לעונות השנה, קיץ וחורף, וזה יימשך ולא ישבות 'עוד כל ימי הארץ' כלומר העולם הזה. לעתיד לבוא ובעולם הבא, ישוב כדור הארץ למסלולו מלפני המבול, כלומר ישוב ב 23.5 מעלות. דבר זה אגב יקרה במלא הרושם שלו, או ב 21 יוני (היום הארוך בשנה בחצי כדור הארץ הצפוני) או ב 21 דצמבר (היום הקצר בשנה). השאלה באיזה שנה זה יקרה…
נחזור אל הקו שהתווה לנו אברהם בהתעקשותו על קבורת שרה, אשר בעולם הבא "יתיישר" ב- 23.5 מעלות להיות קו הצפון העתידי, הוא קו התפילה האנכי בין שמים וארץ, מאגם ויקטוריה בגובה בראשי"ת (913) מטר – דרך ירושלים – ועד לכסא הכבוד. שנזכה לכוון בתפילה.
