מביאור רש"ר הירש לתורה

רש"ר הירש – מתוך הויקיפדיה

הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש), בגרמנית: Samson Raphael Hirsch; כ"ד בסיוון ה'תקס"ח, 20 ביוני 1808 – כ"ז בטבת ה'תרמ"ט, 31 בדצמבר 1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו ־ אורתודוקסיה במאה ה־19 וממנהיגי יהדות גרמניה בתקופה זו. במקביל לעמידתו בראשות המאבק ברפורמים … דגל בעצמו במודרניזציה ואקולטורציה מקיפות ובהשתלבות לשונית, תרבותית ואזרחית באומה הגרמנית בגדרי שיטתו" תורה עם דרך ארץ".

מתוך הקדמת המחבר

מטרות המחבר היו לדקדק את ביאור הכתוב מתוך עצמו, ולשאוב את הביאור מניסוח הלשון … לדלות את פירוש המילים מתוך אוצר המילים של התנ"ך … לגלות ולהציג … את אותן האמיתות שעליהן מיוסדת ההשקפה היהודית על העולם והחיים, והמהוות את הכללים המנחים לאורח החיים היהודי במשך כל הזמן.

הערה: הפירוש המובא בעריכה זאת הוא על פי תרגומו של הרב שמואל גלובוס לפירוש הרש"ר הירש לתורה, לפי מהדורת הוצאת קרן הרב יוסף ברייער, ניו יורק תשע"ב – 2012.

===================================================

פרשת בראשית

בראשית א,א: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ: מה לומדים מהפסוק? רש"ר הירש: "בתחילת כל ההוויה – אלוקים היה הבורא… 'בראשית' – לא קדמה כל הוויה למעשה הבריאה של ה' … העולם נברא מתוך ההעדר המוחלט, יש מאין … עולם זה, על כל פגמיו המדומים, מתאים לתוכניתו החכמה של הבורא … נמצאנו למדים ש'בראשית' היא היסוד להכרתנו באלוקים, בעולם ובאדם".

א,ה: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה: מהי משמעות קריאת השמות? רש"ר הירש: "בכל מקום שה' קרא שם לברואיו, הוא קבע בשם זה את ייעודו של בעל השם, כדוגמת אברהם, ישראל וכו'.

א,יד: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים: מה משמעות האותות והמועדים? רש"ר הירש: "לחינוכם של האנושות ושל ישראל. גם תפקיד זה תלוי במהלכם הקבוע של המאורות, שנקבע על ידי הבורא. נמצא שהציווי למאורות 'והיו לאותות ולמועדים, מרמז לשליחותם ההיסטורית לאנושות ולישראל".

א,כב: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ: מה משמעות 'לאמור'? רש"ר הירש: "'דיבר' שונה מ'אמר' … 'לדבר' – להגות בשפתיים … לכן אדם שיושב בדד יכול לדבר, אבל אינו יכול לומר. 'אמר' פירושו להודיע דבר לזולת … כוונת תיבת 'לאמור' היא שהמילים צריכות להיחרת בלב השומע ולהיות מובנות בכל עומקן … 'אמר בליבו' – הביא דבר להכרת עצמו, שמר אותו בזכרונו. זוהי גם משמעות 'לאמור' באדם המדבר אל עצמו, כאשר הוא מאזין לדברי עצמו".

א,כז: בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם: מה משמעות 'אותו – אותם'? הירש: "הזכר והנקבה נבראו שניהם על ידי האלוקים בכבודו ובעצמו, ושניהם נבראו בצלמו בשווה … מתחיל בלשון יחיד 'אותו' ומסיים בלשון רבים 'אותם'. האדם הנברא בצלם אלוקים – אחד הוא, ונברא זכר ונקבה. רק שניהם במשותף מוציאים לפועל את מושג 'אדם' בשלמותו".

ב,א: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם: מהו 'צבאם'? הירש: המושג 'צבא' מופיע בהקשר של שלום. כשעם ישראל היו בשלום וחנו סביב למשכן הם נמנו ל'יוצאי צבא'… המשמעות הבסיסית של 'צבא' היא קיבוץ מספר רב … כל הנבראים בשמים ובארץ מהווים 'צבא' אחד גדול, שנקודת מרכזו היא הבורא והמנהיג, האדון והשליט … ההישג הגדול ביותר של היחיד אינו אלא חלק קטן מהכל, אך אפילו הקטן שבמעשיו אינו נאבד ואינו נשכח, ובלבד שהאדם יקיים בנאמנות את ציווי המפקד האחד והגדול".

ב,ד: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם: מהן התולדות? הירש: "הדברים היוצאים והנובעים מהשמים והארץ .. מהווה התחלת עניין חדש, ולא סיכום של מה שקרה כבר".

ב,יח: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ: מהו 'עזר כנגדו'? הירש: "מכיוון שהאישה נועדה להיות עזר לבעלה, עליה להיות כנגדו, ומאחר ועליה להשלים אותו, היא זקוקה לתכונות שונות ממנו… רק אם הקירבה ביניהם אינה גדולה, תימצאנה בהם תכונות שונות, ומחמת הבדלים אלה, הם ייעשו ביחד אדם שלם. כשיינשאו ייעשו ל'בשר אחד' וימלאו את תפקידם ביתר שלמות".

ג,יט: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה: מדוע אדם צריך להזיע ולעמול קשה? הירש: זוהי תמצית כל תורת ה' והשלטון האלוקי – לזכך ולרומם את החיים הארציים, ולקרב את החיים אל ה' ואל שכינתו".

ו,ה: וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם: מהי הרעה? הירש: "הרע שהביאו בני האדם על העולם … בידינו לצור את החומר שהופקד בידינו … האדם נמשך אחר יצר לבו … האדם כבר הביא רעה רבה על הארץ, ולגבי העתיד הצפון כרעיון במחשבות לבו של האדם".

נח

בראשית ו,יג: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי–כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם: מהו מצב של 'קץ בשר' ולמי הכוונה 'מפניהם'? הירש: "אם ימשיך המצב הנוכחי – אין עתיד לאנושות, שכן 'מפניהם' – מפחד מבני אדם. כבר מלאה הארץ חמס – הארץ מסתירה מבני אדם את שפעה, פן ישתמשו בה לזנות, לגזל ולרצח".

ו,יח: וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתָּךְ; וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה: מהי הברית? רש"ר הירש: "עצי התיבה המועטים לא היו חזקים מספיק כדי להציל את הנוסעים היושבים בה … שאם לא כן יכלו גם האחרים מלהציל עצמם בדרך זו. אלא … היה צורך בהגנה מיוחדת של ה' להציל את באי התיבה, ומשם כך ניתנה לנוח ברית".

ח,כ: וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה: מה כוונת נח בבניית המזבח והקרבת הבהמה הטהורה, אף שלא צווה על כך? רש"ר הירש: "הקדיש נח את כל הארץ ועשאה למקדש, ומעשי האדם (בניית המזבח) יוסיפו לחבר שם אבן על אבן, עד שהארץ כולה תיהפך ל'הר-אל' מקודש".

ט,ג: כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל: מדוע קבל נח רשות לאכול מהחי? רש"ר הירש: "כתוצאה מקיצור חיי האדם, מה שלפנים יכל אדם להשיג במשך 700 עד 800 שנה, עליו להשלים עתה במשך 70 עד 80 שנה בלבד, וההתפתחות המזורזת דורשת אכילת בשר בעלי חיים… גם ההבדלים במידות החום והשינויים בעונות השנה והאקלימים – כל אלה הם טעמים להתיר אכילת בשר. על ידי כך נעשה האדם תלוי פחות במזון הגדל מהאדמה".

ט,יב: זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם–לְדֹרֹת, עוֹלָם: מדוע 'לדורות' נכתב בכתיב חסר פעמיים? רש"ר הירש: "ברית ה' תתקיים בכל העתים ותגן אף על דור חסר, שחסרונו ניכר כלפי פנים או כלפי חוץ … מראה הקשת בענן יזכיר לו .. ברית זו תתקיים בכל עת ובכל דור, והנהגת ה' תשיג את מטרתה אף בדור חסר".

ט,כה: וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו: מדוע נח מקלל את כנען בן חם, ולא את חם עצמו'? רש"ר הירש: "הקללה לא נאמרה על חם, והברכה לא נאמרה על שם. הברכה והקללה מתייחסות, לא אל שם וחם אישית, אלא להשפעה שתהיה לצאצאיהם על האנושות. אין הכתוב אומר 'ברוך שם', אלא 'ברוך אלוהי שם' … בכניעה לשם, תהיה גם לכנען הזכות למלא את ייעודו האלוקי".

יא,א: וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים: מהם שפה אחת ודברים אחדים? רש"ר הירש: שפה אחת פירושו אחידות בהיגוי השפה … ואילו 'דברים אחדים' פירושו אחידות במילים ומשפטים, הנובעת מגישה משותפת אל דברים, ויחסי הגומלין ביניהם".

לך לך

בראשית יב,א: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ: מהו 'לך לך'? רש"ר הירש: "לך למען עצמך, לך לדרכך שלך, לך בדרך שתבודד אותך מארצך וממולדתך ומבית אביך – מכל הקשרים שהיו לך עד כה … ההליכה היא תכלית לשם עצמה". בהמשך, בפסוק ד': וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה; הירש: "אברהם הלך לא רק בגלל ההבטחות, אלא בגלל דבר ה', מפני שה' דיבר אליו".

בראשית יג,יג: וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד: מה המיוחד בחטאם, הרי אין אדם שאינו חוטא מדי פעם? רש"ר הירש: "חַטָּא על משקל גַּנָּב – אדם נחשב ל'חַטָּא' רק אם חטא הוא חלק קבוע באופיו. אנשי סדום היו מהבחינה החברתית – 'רעים' … ו'חטאים' – לא היה למעשיהם כל עקרון מוסרי".

בראשית יד,א: כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם: מהו 'גוי'? רש"ר הירש: "יש להבחין בין לאום, גוי, עם. גוי – הגוף הלאומי ביחסיו כלפי חוץ. עם – הגוף הלאומי ביחסיו כלפי פנים. לאום – המדינה המייצגת את העם והחברה".

בראשית יד,יב: וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ; וְהוּא יֹשֵׁב, בִּסְדֹם: מדוע התורה מציינת שלוט הוא 'בן אחי אברהם'? רש"ר הירש: "לוט לא היה יליד סדום … היה ידוע לכולם כבן אחי אברהם. אילו נשאר במצבו זה היה ניצל מן השבי … כזר בארץ … אבל לוט נעשה כבר 'תושב' סדום … על כן היה עליו לסבול יחד עם האחרים". מכאן מסיק רש"ר הירש מסקנה להיסטוריה היהודית: "מי ששומר אמונים לייעודו ולגורלו כיהודי, יצטרך להקריב דברים רבים, ומאידך יינצל מהרבה צרות … הגטאות שבודדו אותנו שמשו לא רק לרעתנו, אלא גם העניקו לנו יתרונות … היו מוגנים".

בראשית טו,ח: וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה: האם אברהם או ה' חשבו את האמונה לצדקה? רש"ר הירש: "כיצד אדע שהגיע הזמן שאכבוש את הארץ וארש אותה? שאלה זו רחוקה מלרמז על חוסר בטחון בה' … ה' השיב לו 'עליך לדעת בוודאות שאתה עצמך לא תירש את הארץ, גם צאצאיך לא יוכלו לעשות זאת מיד … רק הדור הרביעי ישוב לכאן … הברית תתקיים בדור הרביעי".

בראשית טו,ח: בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה: מה שואל אברהם, האם פקפק בהבטחתו? רש"ר הירש: "לך למען עצמך, לך לדרכך שלך, לך בדרך שתבודד אותך מארצך וממולדתך ומבית אביך – מכל הקשרים שהיו לך עד כה … ההליכה היא תכלית לשם עצמה".

בראשית טז,יב: וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם–יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ: מהו 'פרא אדם', הרי היה צריך לכתוב 'אדם פרא'? רש"ר הירש: "ה'פרא' שבין בני האדם … מילה אחת זו 'פרא' – מתארת את האופי החברתי של הישמעאלים".

בראשית יז,טו: לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי:  כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ: מהי משמעות השם 'שרה'? רש"ר הירש: "אשה טהורה, אם היא בת 'שרה', אינה זקוקה לסימן חיצוני של הברית, היא זוכרת מעצמה את הברית עם אל שדי … על ידי מידת הצניעות הממלאת אשה טהורה בישראל. היא נוטה לשעבד את עצמה לכל ערך טהור ואלוקי, ודורשת כניעה כזו מכל הבא ליצור קשר עמה".

וירא

בראשית יח,יט: כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט: מהו 'צדקה ומשפט'? רש"ר הירש: "'משפט' מציין מה שאדם יכול לדרוש מהזולת מצד זכותו שלו, ואילו 'צדקה' מציינת זכות שאינה שלו מצד עצמו, אלא שניתנה לו מאת ה' … על אף שבדרך כלל משפט מוזכר לפני צדקה, בדווקא כאן ניתנה זכות קדימה ל'צדקה' … צדקה לא תוכל לעולם לכפר על הפרת משפט, לגנוב או לעשות עסקאות ברמייה ביד אחת, בעוד שביד השנייה נותנים צדקה מעושר שהושג בגניבה … אין זה אלא תועבה לה' … רק נקי כפיים רשאי לעלות בהר ה'… משום כך תחילה 'משפט' ורק לאחר מכן 'צדקה', אך בפסוקנו קדמה 'צדקה' משום שכאן קיים הצורך להביע את מחאתה הנמרצת של תורת ישראל נגד השקפת החיים ושיטתה המדינית של סדום … 'משפט' ללא 'צדקה' הוא משולל מהניצוץ האנושי ונהפך לאכזריות".

בראשית כ,ה: הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת: האם אכן אבימלך פעל בתום לב? רש"ר הירש: "'תום לב' יכולה ליהפך בעצמה לפשע, אם מביאה היא למעשה רע … גם על אבימלך ניתן לומר ש'היה לו ללמוד ולא למד'. הוא טוען כדי להצדיק את עצמו 'הוא אמר לי', 'היא אמרה', אך אינו מנסה לברר 'מה יש לאלוקים להגיד לי? … האם זאת התנהגות ראויה? האם אין מחובת המלך להוות דוגמא לעמו ולהראותם ולהורות להם דרכי הנהגה ישרות ומוסריות?".

בראשית כא,לג: וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם–בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם: מהו 'אל עולם'? רש"ר הירש: "המושג 'עולם' אינו מכוון רק אל העבר והעתיד הנסתרים, אלא מתייחס באופן כללי לכל מה שנסתר מעינינו ובלתי נראה לנו … ה'נעלם' הוא מה שקיים לעד, הדבר האמיתי הבלעדי עליו יש לסמוך … רעיון זה הוא מה שגרם לקישורו של מושג 'תבל' לתיבת 'עולם', שהרי תבל ומלואה הממשיים הם באמת 'עולם'. חז"ל בקשו להרגיל אותנו להרחיק ראות מעבר לכל תופעה טבעית ולבחינתה המגולה, אל בחינתה המונחת ביסודה – להביט אל ה' 'מלך העולם', המכוון ומנהיג את כל הכוחות הנעלמים … עלינו להקדיש אליו את עצמנו בכל כוחותינו לעשות את רצונו ולהרבות את כבודו".

בראשית כב,טו: וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם, שֵׁנִית, מִן-הַשָּׁמָיִם: מדוע הדגישה התורה שזאת קריאה שנייה? רש"ר הירש: "רק לאחר שאברהם הקריב את האיל במקום יצחק ונתן למקום את שמו, באה אליו בשורה זו אודות התוצאות המבורכות של מעשהו, שכן בהקרבה ובקריאת ה', הפך אברהם את פסגת חייו לתכלית הנעלה של כל זרעו אחריו, הברכה נקשרת למהפך זה".

חיי שרה

בראשית כג,א-ב: וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן–בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ: מה המיוחד בגילה של שרה, ומדוע הייתה בחברון ולא בבאר שבע? רש"ר הירש: "זהו המקום היחיד בתנ"ך בו נכתבו שנות חייה של אישה … לפני יציאת אברהם מבאר שבע להר המוריה הוא שלח את שרה לחברון, כדי למנוע אותה מלקבל בפתאומיות את הבשורה הרעה … אברהם פרש והסתגר בתוך ביתו, לספוד לשרה ולבכותה, הוא אינו מראה את צערו ברבים … הוא סופד לה ובוכה … בתוככי ביתו".

כד,ג: וְאַשְׁבִּיעֲךָ–בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: מדוע לא 'אלוהי השמים והארץ'? רש"ר הירש: "עלול להיות מובן ככפירה בהשגחת הישירה של ה' על הארץ, כאילו שה' הוא אלוקי הארץ רק במידה שהוא אלוקי השמים, ובמידה שגורל הארץ תלוי בשמים, אלא ה' הוא האלוקים והמנהיג הישיר של הארץ, כדרך שהוא אלוקי השמים".

כד,יד: וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה: מדוע 'נערָ' בלי ה"א? רש"ר הירש: "לרבות 'קטנה' שעדיין לא הביאה סימני נערות. רק במוציא שם רע (דברים כב,יט) נכתב 'נערה' מלא, ללמדנו שדין מוציא שם רע שייך רק ל'מערה' שכבר הביאה סימני נערות".

כד,סג: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב: מהו 'לשוח'? רש"ר הירש: "ממנו מתקבל 'שיחים' – אילנות וצמחים. 'לשוח' מציין צמיחה פנימית של רוח ורגש, מחשבה ותחושה. כיוצא בזה 'התפלל' פירושו לרוות את עצמותו הפנימית במחשבות ורגשות של טוהר ויושר. חז"ל מפרשים את 'שיחה' כאן כ'תפילה', כמו ב'שפוך שיח' (תהלים קב,א)".

כד,סז: וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ: מדוע התאהב רק אחרי שלקחהּ לאישה? רש"ר הירש: "נישואין אלה של הבן היהודי הראשון – נישואין יהודיים, כך נערכים רוב הנישואין היהודיים, לא על יסוד של תשוקה, אלא בכוח השכל הישר ושיקול הדעת … משום כך אהבת בני הזוג גוברת ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו … כאן החתונה אינה הפסגה, אלא רק ההתחלה של אהבה אמיתית".

כה,א: וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: מדוע אברהם צריך להוסיף אישה אחרי מות שרה, והרי כבר היה מבוגר? רש"ר הירש: "אדם אינו שלם כשהוא שרוי ללא אישה. התפקיד המוטל על האדם גדול מדי מכדי שיוכל אדם אחד למלאותו בעצמו בשלימות".

כה,יב: וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל, בֶּן-אַבְרָהָם:  אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית: מדוע 'תולדות' בכתיב חסר שני וו"ווים? רש"ר הירש: "רק פעמיים כתובה תיבה זו בכתיב מלא כפול (תולדות): 'אלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב,ד) ו'אלה תולדות פרץ' (רות ד,יח) … רומז על חסרון בפנימיות … וחסרון בהתרחבות ובריבוי . 'תולדות השמים והארץ' אשר נבראו במאמר פי ה' הם שלימות ותמימות, הן באיכות והן בכמות. בדומה לכך 'ץולדות פרץ' שבהן תלויות תקוות היהדות לישועת בני המין האנושי… צאצאי ישמעאל לא היו רבים כצאצאי עשו (בהם נאמר 'תלדות עשו' – בראשית לו,א), ואף לא שלמים כצאצאי יצחק, ומשום כך נאמר בהם תֹּלְדֹת".

תולדות

בראשית כה,כח: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב: מדוע יצחק אהב את עשו ורבקה את יעקב? רש"ר הירש: "כוח המשיכה של הניגודים. יצחק … פרש מהמולת העולם, הוא העדיף לשבת בבדידות ובשלווה סמוך לבאר לחי רואי … הוא ראה בעשו את הכוח והעוצמה אשר עלו על שלו, להיות עמוד התווך של הבית. רבקה מאידך גיסא ראתה ביעקב את הדמות השלמה, המייצגת אורח חיים שמעולם לא הכירה בבית אביה".

כו,יג-יד: וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד. וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים: מדוע 'ויגדל האיש' ולא 'ויגדל יצחק', ומדוע 'ויקנאו אותו' ולא 'ויקנאו בו'? רש"ר הירש: "דבר זה נאמר מנקודת המבט של הפלשתים. האיש נעשה גדול מדי עבורם, הם התמרמרו עליו וקנאו בו … הם לא קנאו בו בגלל עושרו, שהרי בעת הרעב היה עושרו ברכה לכלל כולו, אלא נפגעו מהעמדה והכבוד שהשיג בשל כך. קנאתם התייחסה אל האיש יותר מאשר אל עושרו".

כז,ד: וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי–וְאֹכֵלָה:  בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת: רש"ר הירש: "מה היה הדבר שגרם ליצחק לבקש מבנו אשר רצה לברכו, שקודם יכין לו מטעמים? … יצחק רצה לברך את עשו ברוח ייעודו העתידי … קיווה שנטיותיו הטבעיות של עשו תהיינה ביום מן הימים למקור ברכה … צריך להעלות את מלאכת הציד הפראית ולהשתמש בה למטרות אנושיות נעלות … בדרך כלל לא היה עשו צד מתוך מטרה להמציא סעודה מזינה לאביו הקשיש והחלש … אומר יצחק לעשו … השתמש הפעם הזאת בכלי מלאכתך כדי לעשות חסד עבור אדם, לחזק את ליבו של זקן … לענג את זולתו".

כז,ו: וְרִבְקָה, אָמְרָה, אֶל-יַעֲקֹב בְּנָהּ, לֵאמֹר: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת-אָבִיךָ: מדוע רבקה מרמה את יצחק? רש"ר הירש: "(כוונתה של רבקה) להוכיח ליצחק באיזו מידה יכולות הבריות לרמותו! אם אפילו יעקב, שהיה 'איש תם' יכל להתחזות לפניו כ'גיבור ציד' … (ואז יצחק) ראה איך שכל ימיו גנבו את דעתו ורימוהו … והוסיף במכוון ומרצונו העצמי: 'גם ברוך יהיה!' … היא נוכחה לדעת שחומר שאין עמו רוח – אינו אלא קללה, ושברכת יצחק בלתי ניתנת לחלוקה, היא יכולה להינתן רק על ראשו של אחד מהבנים".

כח,ה: וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב, וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם: רש"ר הירש: "מדוע יצחק שהיה עשיר מופלג … שלח את בנו בצורה כזאת, בעירום ובחוסר כל, כשאין בידו אלא מקל? … היה צורך להבהיר שהן יעקב והן רבקה לא פעלו מתוך אהבת בצע. לאחר יציאת יעקב יש להגיע למצב שעשו לא יוכל להתלונן אפילו על חסרון מחט. הרי זו עדות מופלאה על אצילות הנפש של רבקה ויעקב".

ויצא

בראשית כח,יב-יג: וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו: מה משמעות הסולם שראשו מגיע השמימה? רש"ר הירש: "שלוש אמיתות הוראו כאן ליעקב. האמת הראשונה היא שאת ייעודם של כל החיים על פני האדמה, וממילא גם של חיי האדם, כולל חייו שלו, אין לבקש למטה … אלא למעלה … כל אשר בארץ נקרא ונועד להתעלות ולהתרומם אל התכלית הנעלה שהוצבה על ידי שמים … אמת שנייה: הוא רואה 'מלאכי אלוקים', שלוחי ההשגחה העליונה … עולים  בסולם ומתבוננים בדמות השלימה של האדם כפי שעליו להיות … אמת שלישית: 'ה' ניצב עליו' … ה' … מציין … את החפץ שעליו הוא נותן את דעתו … במידת הרחמים. מידה זו מתגלית בעיקר בחינוכו של האדם".

כט,י: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ: מה לומדים מכך שיעקב גלגל את האבן מעל הבאר? רש"ר הירש: "למדנו על ה'נכסים' שלקח עמו יעקב עבור בניין עתידו. כסף לא היה לו, ה'נכס' הבולט ביותר היה כוחו הגופני … השני המתגלה כאן ביעקב הוא חוש הצדק והיושר הבלתי ניתן לערעור, כדוגמת משה, אשר גם מצא את לראשונה את עתידו ליד באר … השלישי הוא ההתלהבות לעבוד והזריזות במעשה, המאפשרים לו להושיט יד ולמהר להחיש עזרה לזולת … אישיות יעקב כוללת בתוכה את כל התכונות של עמו".

כט,לב-לה: וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן:  כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי–… כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן … וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי … וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה–עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה: מה לומדים משמות בני לאה? רש"ר הירש: "שבכל בן חדש שילדה לבעלה, התגברה אהבתו אליה. בתחילה 'ראה ה' את עניי', קודם לכן הייתה העדפתו של יעקב לרחל נראית וניכרת לכל … (לידת שמעון) הייתה ההעדפה עדיין ניתנת לשמיעה …. (לוי) חוסר השיוויון נמחק לגמרי … מעתה יחסיה עם בעלה יהיו טהורים ואמיתיים, 'ילווה אישי אלי' … (יהודה) עתה יכלה פשוט לשמוח בבנהוכאם מאושרת קראה 'הפעם אודה את ה" על מתנתו בלבד".

לא,א: וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ: מה עניין בני לבן כאן" רש"ר הירש: "היה זה עונשו של לבן, על שלא נהג כבוד באביא (כד,נ : וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר), כדרך שהוא שלט בבית אביו, כך שלטו עתה בניו שלו בביתו שלו".

לא,מב: לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק, הָיָה לִי–כִּי עַתָּה, רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי: מהו 'פחד יצחק'? רש"ר הירש: "(מכוון) לאותו רגע אימה של העקידה, בו ראה יצחק את הסכין שלופה מעליו, זו הייתה פסגת שלימותו המוסרית של יצחק. לולי … זכותו של הגדולה של יצחק, היית משלח אותי בידיים ריקות".

לב,ג: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, מַחֲנָיִם: מהם שני המחנות? רש"ר הירש: "מחנה (מקום נוחה) כזה נוצר על ידי יעקב, עם נשיו וילדיו … במסע לבקש מולדת בה תשכון השכינה עמם … המלאכים גם הם היו מחנה, הם בקשו אדם, סביבה אנושית ארצית שבה תוכל שכינת ה' לשכון בארץ. שני מחנות אלו נפגשו, ויעקב קרא למקום 'מחניים' – מחנה ישראל ומחנה אלוקים".

וישלח

בראשית לב,ח: וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ: מה משמעות 'ויצר לו'? רש"ר הירש: "יעקב חש שהוא נתון כל כולו לחסדי עשו, הבא לקראתו וארבע מאות איש עמו, ומשום כך חצה את העם אשר אתו לשני מחנות, כדי שלכל הפחות הנשאר יהיה לפליטה. כך גם פיזורנו בגלות … באף מקום ובשום זמן לא יכלה חרבו של עשו להגיע אל כולם בבת אחת. כאשר דמנו נשפך במערב, היו אחינו שבמזרח בטוחים, וכן להיפך … יעקב גם הוא נהג בעת צרה באותה דרך".

לב,כז: וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי: מה משמעות 'כי אם ברכתני'? רש"ר הירש: "יעקב הוא הקובע את התנאים להפסקת המאבק, והתנאי שקובע יעקב לסיום המאבק, ובעצם לתכליתו של כל המפגש, הוא ההכרה שיעקב ראוי לברכה ולסיוע, ולא לאיבה ושנאה. ואכן רק על ידי ההכרה הזאת תבאנה האומות ברכות גם על עצמן, ותתקיים ההבטחה: וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ (כח,יד)". לאור מאורעות היום, המלחמה בחמאס צריכה להסתיים בהכרה מלאה ובתודעה עמוקה של החמאס ודומיהם לשנות את יחסם לישראל ב 180 מעלות, לברך אותנו, עד כדי בקשה להתגייר, ובכך יבורכו גם הם .

לב,כט: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל: מה 'ישראל'? רש"ר הירש: "האל מתנשא מעל לכל, ומכניע כל דבר אחר בכוחו ותפארת גדולתו … באופן חיצוני נתון יעקב למרמס תחת עקבם של כל האחרים, אך כש'יעקב' זה עומד בניצחון מול התקפות מרושעות של אויבים שבידם כוח מכריע, מצביעה הצלחתו על מציאותו של האל הכול יכול … נמצא שהשם 'יעקב' מורה באמת על 'ישראל".  חומר למחשבה: לפעול במלחמה בחמאס באופי משמעות השם ישראל.

לד,יג: וַיַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה–וַיְדַבֵּרוּ: מדוע הקדימו בני יעקב לענות לפני אביהם? רש"ר הירש: " הדברים שהם התכוונו לומר לא עלו לגמרי בקנה אחד עם הכבוד והיושר היהודי … הם חשו שכל דבר יהיה מוצדק כדי להציל אותה (דינה) מציפורניו (של שכם) … הכירו שמעון ולוי שיש זמנים בהם על משפחת יעקב מוטל לאחוז בחרב כדי להגן על טהרה וכבוד .. הם רצו להטיל את אימתם על אחרים כדי שלעולם לא יהיה אחד שיעיז לחזור ולעשות להם דבר כזה … הרוח שהניעה אותם הייתה הכרחית למשפחה … נקראה לזקוף קומתה, ובכוחם של חוסן הרוח והאצילות הרוח להתמיד במסע הניצחי". חומר למחשבה: לפעול במלחמה בחמאס באופי מחשבת שמעון ולוי.

וישב

שבבראשית לז,ג: וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו–כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ: מה משמעות 'בן זקונים'? רש"ר הירש: "למרות חולשותיו הנזכרות (של יוסף, 'וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם'), היו ליוסף תכונות של אישיות לא רגילה. וישראל, לא יעקב, ראה ביוסף את בחיר בניו … כי ראה את עצמו ממשיך את חייו ביוסף. ביוסף הוא ראה את היורש לכל קנייניו הרוחניים". הזקנה המדוברת היא של ישראל, קניין רוחני.

לז,ז: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: מה משמעות שלוש פעמים 'והנה' באותו פסוק? רש"ר הירש: "באה להדגיש שלוש נקודות נפרדות בחלום …לא היינו כה מפולגים ('אנחנו מאלמים') … נעמדה ונותרה זקופה וסירבה להיות מובלת לערֵמה המשותפת במרכז (קמה אלומתי וגם ניצבה) … אלומותיכם יצרו מעגל מסביב לאלומתי והשתחוו לפניה (ותשתחויןָ לאלומתי)".

לז,לה: וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם: מדוע לא גילו לו שיוסף עודנו חי? רש"ר הירש: "ילד שיצא לתרבות רעה הוא גרוע מנאבד, משום כך מי שלא אבה להוסיף על צערו של האב אלף מונים, היה עליו להחריש עד היום בו ישוב יוסף, והשמחה על האיחוד תמתיק בלב האב אף את הפשע שנעשה על ידי יתר בניו. אילו היו מספרים ליעקב בעת ההיא את האמת … היה מרגיש יעקב כאילו איבד לא רק בן אחד, אלא עשרה בנים ברגע אחד".

לט,א: וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים, אִישׁ מִצְרִי: מדוע הכתוב מדגיש שלוש פעמים (פסוקים א, ב, ה) שפוטיפר הוא 'איש מצרי'? רש"ר הירש: "ניגוד היה קיים בין המצרים לבין כל שאר האומות, ובמיוחד ידועה לנו הגאווה בה הביטו המצרים על השבטים הנוודים. ניגוד גדול עוד יותר היה קיים בין מוסריותם ואורח חייהם של המצרים לבין אלה של 'הנער העברי' … תיבת 'מצרי' … מדגישה … את הפיתויים שיוסף היה חייב בוודאי להתגבר עליהם, כדי לשמור על טהרתו בתוך בית מצרי תחת אדון מצרי … גם רומזת לכשרונות ולכוחות הנפש הגדולים שעבד צעיר בן שבט אסייתי נווד שנקנה מידי סוחרים אסייתים נוודים, היה צריך להם כדי למצוא חן בעיני… 'מצרי'".

לט,ז: וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף: מדוע הכתוב אומר אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? רש"ר הירש: "יוסף הרשים את גבירתו ונשא חן בעיניה, לא רק מחמת יופיו, אלא בעיקר בשל ההישגים המרשימים של רוחו, שאפשרו לו להתרומם ממעמד של עבד נחות ולהיות כמעט אדון על אדונו. יופיו רק הגביר את הרושם הזה, עד שהיא לא יכלה להעמיד את עצמה בפניו. משום כך נאמר אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כל הדברים שקדמו, תרמו להתפתחות החדשה הזאת".

מ,א: חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וְהָאֹפֶה: מדוע הכתוב מתאר את האופה והמשקה פעמים כאדם ופעמים כשָֹר? רש"ר הירש: "בזה מונח כל הלעג והבוז שבתארי שררה כאלה. המון העם שלמטה ממנו רואים אותו כשר, אך אלה שמעליו מביטים עליו מלמעלה כעבד שפל".

מ,כ: יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת-פַּרְעֹה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה, לְכָל-עֲבָדָיו: מה הפירוש המילולי של יוֹם הֻלֶּדֶת? רש"ר הירש: "היום בו הביאו את אמו לידי כך שתלד את פרעה … אין זה נאה להוד מלכותו פרעה שיתארוהו ויחשבו עליו כתינוק בן יומו, לכן הפנו את תשומת הלב מפרעה אל אמו … מכל מקום 'הולדת' מציין את תפקיד המיילדת".

מקץ

בראשית מא,א: וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר: מה הכוונה 'על היאור', והרי כאשר פרעה מספר את החלום ליוסף הוא אומר: הִנְנִי עֹמֵד עַל-שְׂפַת הַיְאֹר (יז)? רש"ר הירש: "אינו מציין עמידה ממשית על גבי דבר מסוים … עומד ליד היאור, שקוע במחשבותיו … אשר שטף מימיו בעלייתו על גדותיו קבע את פוריות ארצו והצלחתה … הנילוס משפיע את ברכתו פעם אחת בשנה, הרי נאמר כאן באופן ישיר ששבע הפרות מייצגות שבע שנים, והוא הדין לעניין שבע השיבולים … הפרות והתבואה הן מתנות היאור. ובנוסף, כאשר הפרות הטובות עלו מן היאור, הן מצאו מרעה … אך כאשר עלו הפרות הרעות, חזרו הטובות ועמדו על שפת היאור, מכיוון שכבר כילו כל המרעה, הפרות הרעות לא היו חיות טרף … הן לא היו אוכלות את הפרות הטובות מתוך רעב, אילו היו אלה (הטובות) משאירות להן מעט מרעה באחו. כך נתנת כאן אזהרה ברורה שלא לכלות את הכל בשני השבע. נמצא שכל פתרון החלום כלול כבר בחלום עצמו".

מא,לג: וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם: מדוע קודם 'נבון' ואחר כך 'חכם', הרי בדרך כלל זה הפוך? רש"ר הירש: "החכם קולט כל מה שלפניו … מי שלומד את המהות והתכלית … משום כך החכמה העליונה ביותר היא חכמת התורה  … (הנבון) הבחנה 'בין' דברים … היכולת להסיק מסקנות הגיוניות … כאן התנאים הנתונים היו ברורים לחלוטין, מה שנצרך לברר הוא באילו אמצעים יש לנקוט במצב כזה … היה צורך תחילה בנבון, ולאחר מכן את המסקנה שהוסקה על ידי ה'בינה' – יש להוציא לפועל ב'חוכמה'".

מא,מ: אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי: מה הכוונה ב'על פיך ישק', הרי נשיקה על פה אינה סימן של הכנעה? רש"ר הירש: "משמעות אחרת של 'נשק', דהיינו להתחמש בכלי זיין … על פי דבריך יחמשו עמי את עצמם נגד האויב הקרב ובא – הרעב".

מא,נא: וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי: מה הכוונה במילה 'נשני'? רש"ר הירש: "אלוקים הפך את אסוני ואת משפחתי להיות הנושים שלי. את מה שנראה לי עד כה כאסון והתעללות, הפך אלוקים להיות כלי שרת היוצר את אושרי, כך שמצאתי את עצמי חב חוב גדול לצרותיי ולמשפחתי". יוסף חש חוב לפרנס את אביו ואחיו בעת צרתם.

מב,ט: וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף–אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם: מדוע לא גילה יוסף לאחיו מיד שהוא יוסף? רש"ר הירש: "שיעלה בידו לשנות את דעתו על אחיו, אך מעל הכל, שאחיו ישנו דעתם עליו. רגשותיהם זה כלפי זה חייבים להשתנות לחלוטין כדי שיוכלו להתקיים ביניהם יחסים אהובים וקרובים … היה אם כן צורך להעמיד את אחיו במבחן, בכדי לראות האם יהיו מסוגלים שוב ליטול בן מאביהם, והפעם מסיבות הכרחיות שיש בהן ממש … נחוץ ביותר שהאחים יבואו להכיר את אופיו האמיתי של יוסף … ברגע שיתוודע אליהם כאחיהם יוסף, יוסר העיוורון מעיניהם, ויהיה גם ביד יוסף וגם ביד אחיו למחוק כליל את העבר. רק כך יוכל יוסף לקוות לחזור באמת כבן לאביו וכאח לבני אביו".

מג,ו: וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, לָמָה הֲרֵעֹתֶם, לִי–לְהַגִּיד לָאִישׁ, הַעוֹד לָכֶם אָח: מדוע כאן נזכר שמו 'ישראל' ומתי נקרא 'יעקב'? רש"ר הירש: "מאז אבדן יוסף הוא נזכר תמיד 'יעקב', מציין את מצב הרוח המדוכא, בו חש אדם כושל התלוי באחרים … אולם היהודי האמיתי חש מדוכא רק כל עוד אינו יודע מה הוא חייב לעשות … ברגע שמתברר לו ההכרח הגמור לכך, והוא מגיע להכרה שחיי בנימין יהיו בסכנה בין אם יילך עם אחיו ובין אם יישאר בבית, מתיישב ומתחזק יעקב בתוככי עצמו והופך ל'ישראל'. משעה שהיהודי מכיר שאין כוח אנושי היכול לעזור לו, הוא אומר לעצמו … מה שכבד עליך מדי לשאת לבדך, תגולל על ה' … ומשום כך אין לישראל שום תלונה נוספת … יהודה פונה אל 'ישראל אביו' (ח), כל עוד לא ראה אביו את הכרח הגמור שבדבר (שילוח בנימין), לא הבטיח יהודה כל הבטחה".

מג,ל: וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ, לִבְכּוֹת: מהו 'נכמרו'? רש"ר הירש: "'כמר' – התעוררות רגשות עזים … 'כומר' – כהן לעבודה זרה … הכהן היהודי אינו תלוי במסירות נלהבת וברגש … המקדש היהודי פונה בעיקר אל השכל. 'להתפלל' פירושו לתקן את שיפוטו של האדם … ואת חובותיו. (ואילו) הרגשות – זולים הם מאוד. אדם יכול לבכות כאוות נפשו לפני האלוקים בתפילה, ולאחר מכן לקום ולהיות לא יותר טוב ממה שהיה! הכומר סומך על התלהבות הרגשות".

ויגש

בראשית מה,ד: וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה: מה התכוון יוסף להגיד לאחיו, הרי כבר אמר להם בפסוק הקודם: 'אני יוסף'? רש"ר הירש: "אינני יכול למנוע את רגשי החרטה שלכם, שהרי העוול הוא עוול ורגשותיכם צודקים, אך שכלכם ירכך גם את ההכרה הזאת, כאשר תלמדו לראות את המאורעות האלה בעיניים אחרות, כפי שאני הורגלתי כבר לראותן … שהרי 'מכרתם אותי' הנה , אתם הרי גרמתם בעקיפין לעמדה הרמה והמאושרת שבה מצאתם אותי כאן".

מה,יא: וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם, כִּי-עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב: מהו 'לכלכל'? רש"ר הירש: "להקיף דבר בשלמותו (כלכ"ל נגזר מכל"ל – מקיף) … במובן סיפוק צרכים, לשאת על כתפיו את כל דאגות הזולת … משום כך אומר יוסף שיובטח לנו מחוז נפרד במצרים כקרקע להתפתחותנו … לכן היה על כל המצרים לעזוב את אדמת מולדתם ולהפוך בעצמם לזרים בארץ … כך גם בגלותנו הנוכחית … בין עמי אירופה, כבר מילאה נדידת העמים הבלתי רגילה … היה אפשר להשיב לצו הגירוש של אי הסובלנות הגרמנית: חזרו לפלסטינה, למקום אליו אתם שייכים! … והכור המצרף של הגלות, דרך ייסורי העינוי, זיכך וטיהר את כל חלקי עמנו, ופיתח בהם תחושה של שוויון ואחווה".

מו,ה: וַיָּקָם יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: מה משמעות השימוש בשמות יעקב וישראל? רש"ר הירש: "המשפחה שהייתה שרויה בשמחה הם 'בני ישראל', לא קבלו כל רמז על העתיד הקשה המצפה להם במצרים, אך אצל יעקב הייתה ציפייה לגלות".

מו,י: וּבְנֵי שִׁמְעוֹן, יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד–וְיָכִין וְצֹחַר; וְשָׁאוּל, בֶּן-הַכְּנַעֲנִית: מיהי 'הכנענית', אם שאול, ומי אביו? רש"ר הירש: "אם כנענית זו היא דינה, שהייתה נשואה לשמעון (בראשית רבה פ, יא), הרי יתכן ששאול אינו בנו של שמעון אלא הבן הנולד לדינה משכם. אם כן אנו רואים שגם בן זה לא התנכר למשפחת יעקב … הכלל היה שהנולד לאם יהודייה ולאב לא-יהודי נחשב כשייך למשפחת האם ולא למשפחת האב, 'הוולד הולך אחר האם' (בבלי יבמות מה,ב)". פירוש זה מבוסס על מדרש, וסותר מדרש אחר לפיו דינה ילדה את אסנת, והיא החותנת של יוסף: 'בת שש שנים הייתה דינה כשהולידה את אסנת משכם' (מסכת סופרים, פרק יא ט), ומדרש זה עצמו סותר את הכתוב בתורה: וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה  (מא,מה), כלומר אסנת היא בת פוטי פרע ולא שכם. עוד קשה, שהרי דינה מנויה בין שבעים הנפשות שירדו למצרים, בפסוק טו: אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם, וְאֵת, דִּינָה בִתּוֹ, ואחר כך כתוב בפסוק כו: כָּל-הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה, יֹצְאֵי יְרֵכוֹ, מִלְּבַד, נְשֵׁי בְנֵי-יַעֲקֹב, מכאן שדינה הייתה אמורה לא להימנות, שהרי היא אשת שמעון.

מו,לד: וַאֲמַרְתֶּם, אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד-עַתָּה–גַּם-אֲנַחְנוּ, גַּם-אֲבֹתֵינוּ: מדוע יוסף מנחה את אחיו לומר את האמת למרות שבמצרים מקצוע הרועה נחשב לתועבה? רש"ר הירש: "מיאוס האומה (המצרית) ביהודים ישמש כגורם עיקרי בהישרדות העם … שימשו חומות שהקימו לבודד את היהודים מלהידבק בפראות וההשחתה המוסרית של העם שבקרבו היה עליהם ללכת מאות בשנים … כוונתו הברורה היא שכתוצאה מכך, יוקצה לאחיו מחוז נפרד לדור בו".

ויחי

בראשית מז,כט-לא: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף … וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה: מדוע התגלה כאן יעקב כ'ישראל'? רש"ר הירש: "במשך 17 השנה שגר במצרים בוודאי הבחין יעקב בהשפעה החזקה של 'האחז בה' על צאצאיו … זו הייתה סיבה מספקת לתחינתו … שלא יקברוהו במצרים, אלא ישאוהו אל ארץ מולדתם האמיתית … זה הטעם מדוע אינו מביע את משאלתו כ'יעקב' – מנקודת מבט פרטית ואישית, אלא כ'ישראל' – כנושאו של הייעוד הלאומי, וכאזהרה על העתיד הלאומי של בניו".

מח,ז: וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת: האם יעקב מתנצל בפני יוסף על כי לא קבר את אמו של יוסף בחברון, כפי שהוא משביע אותו לעשות לו לאחר מותו? רש"ר הירש: "בימי חייו האחרונים הוא זוכר במיוחד את האישה אשר אהבתו אליה הייתה עמוקה ביותר … ואשר עקב גורלה הייתה צפויה סכנה שזיכרונה לא יתפוס את מקומו הראוי … במקום מנוחתם המשותף של האבות והאימהות … משום כך היה זה הרצון העמוק של לב יעקב לרומם את יוסף, בנה בכורה של רחל, למעמד בכור אומתו, ולהעניק לו את זכות הבכורה הלאומית, על ידי עשיית בניו לשני שבטים, כך … יחיה זכרה של רחל".

מח,יט: וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם: מה הכוונה ב'זרעו יהיה מלוא הגויים', הרי פיזור בין האומות היא יותר קללה מברכה? רש"ר הירש: "בניו ישלימו את החסר בהופעתם החיצונית של השבטים האחרים, פחדם ייפול על האומות, הם יגבירו את כוח השבטים ויהיו לשריון המגן שלהם נגד כל איום מבחוץ … ב'וזרעו' מכוון בעיקר על יהושע, שהיה ראוי באמת להיקרא שריון המגן של השבטים".

מח,כב: וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד–עַל-אַחֶיךָ: מהו 'שכם'? רש"ר הירש: "'שכם' מציין 'כתף' הנושאת משרה גבוהה או משא … נתתי לך (יוסף) את הכתף של האחד מעל אחיך, כלומר נתתי לך את המשא והמשרה של הראשון במעלה שבין אחיך, הפקדתי אותך על הזכות והאחריות לייצג אותי לאחר מותי, ולהנהיג ולהדריך את המשפחה".

מט,א-ב: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם: מה משמעות 'האספו' ו'הקבצו ושמעו'? רש"ר הירש: "'האספו' – התאחדו לקראת מטרתכם היחידה – כדי שאוכל להגיד לכם את אשר יקרה … אתכם באחרית הימים … 'הקבצו ושמעו' – היו מאוחדים, התכנסו יחד כעם אחד, אל תיפרדו … 'שמעו בני יעקב' – רק כך יוכל מיעוט חלש לנחול ניצחון על רוב חזק יותר, רק בכוח ה'שמיעה' ובמסירות לערכים רוחניים".

מט,ה-ז: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים … אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל: מה הכוונה בשימוש ב'יעקב' ו'ישראל'? רש"ר הירש: "'יעקב' – דמות העם היהודי בגלות, מדוכא ונרדף. 'ישראל' – דמות העם היהודי עטור הניצחון, אשר בא לו מיד ה'. לפי זה, הסכנה העומדת לאומה מפאת כעסם ופזיזותם של שמעון ולוי, קיימת רק בעת פריחתה של האומה כשהיא מהווה ציבור רב-כוח, העלול בנקל להימשך אחר השפעת שני שבטים מאוחדים המלאים בהכרת כוחם … משום כך 'אפיצם בישראל' – במדינה היהודית הפורחת, עליהם להיות מפוזרים".

שמות

שמות א,ח: וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף: האם המלך לא ידע את יוסף? רש"ר הירש: "ההסבר הניתן לכל שנאת היהודים המתוארת להלן הוא שהמלך לא ידע את יוסף, העם אכן ידע את יוסף, ולא הביט בחשד על המחוז היהודי והעם היהודי המתרבה בו. הם ראו את היהודים כמיטיבים ולא כאורחים בלתי קרואים, ולא חשו עצמם מקופחים מחמת הצלחת היהודים".

א,י: וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ: מה הכוונה 'ועלה מן הארץ'? רש"ר הירש: "לא את הפחד מכך שהיהודים עשויים לעזוב את ארץ מצרים, אלא מכך שהם עלולים לעלות ממחוז גושן שהוקמה להם ולמלא את יתר הארץ … הם יתרבו כל כך עד שגושן תהיה צרה מלהכיל את כולם, והם יתפשטו על פני כל הארץ, מוכנים לתקוף אותנו".

ב,ב: וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים: מהו 'טוב', הרי כל אמא רואה את בנה שהוא טוב? רש"ר הירש: "שאינו בוכה ללא סיבה, ונשאר בשקט כל עוד באו צרכיו על סיפוקם. ילד כזה אפשר להצפינו".

ב,י: וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ: מדוע לא קראה לו בת פרעה בשם מצרי? רש"ר הירש: "בקשה לומר, כל עוד הוא חי, אל לו לשכוח לעולם שהושלך למים, ושאני משיתי אותו מהם, ומשום כך עליו להיות תמיד מוכן בכל עת וזמן להיות 'משה' – הגואל בעת צרה … בת המלך הייתה חייבת ליטול עצה מאמו כיצד לבטא רעיון זה בעברית, לולא כן הייתה קוראת לו בשם מצרי".  נראה לי לפי זה שאמו קראה לו משה ולא בת פרעה.

ב,כב: וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם:  כִּי אָמַר–גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: מדוע מציין משה שהיה גר, הרי ברור שבארץ נוכריה הוא גר, ולא רק בעבר ('הייתי') אלא גם עתה? רש"ר הירש: "משה התכוון להכריז על ידי שקרא לבנו בכורו 'גרשום' שמדין עדיין אינה מקומו … נתון עדיין לבו לעמו במצרים  … אולם הבעת רגשות כאלה בגלוי עלולה להישמע כדברי גנות כלפי הארץ בה הוא שוכן עתה, משום כך הוא מרכך את דבריו ומבטא את מחשבותיו בלשון עבר, 'גר הייתי'".

ג,יא-יב: מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה … וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: מדוע ה' מתעקש דווקא לשלוח את משה ולא מישהו אחר שיאמין ביכולותיו? רש"ר הירש: "השיב לו ה': אותן המידות שלפי דעתך אינך מתאים מחמתן לתפקיד זה, הן הן העושות אותך ראוי ביותר להוציאו לפועל, דווקא בגלל שכל כולך חש שחסר לך אף הכשרון הדל ביותר … משום כך הנך האדם הראוי ביותר למלא את שליחותי. אני זקוק לאיש שהוא החכם ביותר, ועם זאת העניו ביותר … עצם החיסרון שבך יעיד על האופי האלוקי של שליחותך".

ג,יד: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם: מה הכוונה בשם ה', 'אהיה אשר אהיה'? רש"ר הירש: "'אהיה אשר אהיה' מתקומם נגד … הכפירה בחירות האל והאדם … ומעמיד במקומו את האמת: את האלוקים, הקובע מתוך חירות את העתיד, ועמו את האדם בן החורין, אשר עתידו נתון בידיו".

ד,י-יא: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם: מה יתרון בכך שמשה מגמגם? רש"ר הירש: "בידי להפוך מטה לנחש ונחש למטה, האם לא אוכל גם להפוך מגמגם לנואם צח לשון ביותר או להיפך … למעשה המגמגם הוא הראוי ביותר למלא שליחות זו, שכן כל מילה שיוציא מפיו, היא עצמה תהיה 'אות' … שהוא מדבר על פי ציווי ה'".

ה,ז: לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים–כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: מדוע 'תֹאסִפוּן' (עם אל"ף) ולא 'תוסיפון'? רש"ר הירש: "יש בזה רמז מרושע לנוגשים ולשוטרים, על העם ללכת ולחפש אחר התבן … פרעה מבקש לא רק להכביד את העבודה, אלא גם לדאוג שהעם יהיו מפוזרים ורחוקים זה מזה, כדי שלא יעבירו ביניהם רעיונות".

ו,א: וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם: מה המיוחד ברגע זה של ייאוש, שה' אומר 'עתה'? רש"ר הירש: "זה הרגע שאליו ציפיתי … יש לאפשר לחוסר האונים ולייאוש להתגלות במלואם, שיהיה ברור שבאמצעים הרגילים שביד האדם לא ניתן להשיג דבר … ויהיה ברור וניכר שמשה אינו אלא כלי ביד ה' … 'ביד חזקה' – כך תתגלה יד ה' הרמה והמנצחת ".

ו,א: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ: האם אין כאן סתירה בין 'ישלחם' – נגד רצון פרעה, לבין 'יגרשם' – שזה נגד רצון ישראל? רש"ר הירש: "הרגע הגאולה היציאה לא תהיה לפי רצון פרעה ואף לא לפי רצון העם ('ולא יכלו להתמהמה'), כשם שברגע הלידה, נתונים גם האם וגם הוולד – נטולי רצון ביד כוח עליון … מדברי ימי הגאולה יאיר ויזרח לכל הדורות מעשי ה' לבדו".

וארא

שמות ו,ג: וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב–בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: האם ה' לא נודע לאבות בשם ה-ו-י-ה, הרי שמו נזכר בספר בראשית מאות פעמים (ובתורה כולה 1820 פעמים)? רש"ר הירש: "לדעת שם ה' פירושו להבין את דרך הנהגת ה', ששם זה (י-ה-ו-ה) מורה עליה. הבנה זו לא ניתן להשיגה בשלמות אלא מתוך הניסיון המשותף של כל הדורות, אולם האבות עמדו רק בראשית התקופה".

ו,יב: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם: מה משמעות 'ערל שפתיים' לעומת 'כבד פה'? רש"ר הירש: "הביטוי ההוא (כבד פה) מציין כבידות גרידא באיברי הדיבור, ואילו 'ערל' הוא אחד שאין לו כל שליטה ביכולת הנתונה לו באופן טבעי, וכך אומר משה: אף אם אתגבר על כבידות איברי הדיבור שלי, עדיין יחסר לי כוח הדיבור בפועל, המילים הנכונות אינן עולות על לשוני".

ז,ג: וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה: מה משמעות הלשונות אקשה, אכבד, אחזק? רש"ר הירש: "קשה – להיות מוצק, לא לקלוט רשמים ולא להיות מושפע משום דבר. כבד – להיות בעל משקל, מתקשה לזוז ממקומו, אחד שהדברים לא נוגעים אליו… חזק – להיות איתן, לעמוד בפני כל כניעה, להתנגד במתכוון לכל השפעה שמטרתה לעשותו נוח להשפעה".

ז,טו: לֵךְ אֶל-פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה, וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ: מה משמעות חלוקת המכות (על ידי רבי יהודה) לשלוש קבוצות דצ"ך עד"ש באח"ב? רש"ר הירש: "לשתי המכות הראשונות בכל קבוצה – קודמת התראה ברורה, ואילו השלישית בכל קבוצה … באה ללא התראה, משמע מכאן שהמכה השלישית באה כעונש, על כך שלא התייחסו כראוי לשתי המכות שקדמו. עיון מדוקדק יותר מגלה הקבלה בין שלוש קבוצות אלה לבין שלוש הבחינות היסודיות של גלות מצרים, אשר הגאולה באה לבטלן: גירות (דם, ערוב, ברד), עבדות (צפרדע, דבר, ארבה), עינוי (כינים, שחין, חושך)… כל אחת משלוש קבוצות מכות אלה נועדה לרפא את המצרים מרעיון השווא, שיש להם הזכות להטיל על הישראלים גרות, עבדות ועינוי. דצ"ך … שליטת ה' על המים והארץ , עד"ש … שליטתו על התושבים … בא"ח … שליטתו באוויר המקיף את הארץ ויושביה".

ט,א: כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי: מה משמעות הדיוק 'אלוהי העברים' ו'עמי'? רש"ר הירש: "פרעה ראה את ישראל כרכושו. סבור היה שמכיוון שהם גרים הרי הם נתונים בידו על פי דין. לכן נאמר 'אלוקי העברים' ו'שלח את עמי' … על ידי מובטחות זכויותיהם האנושיות".

ט,כט: כְּצֵאתִי אֶת-הָעִיר, אֶפְרֹשׂ אֶת-כַּפַּי אֶל-יְהוָה; הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה-עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע, כִּי לַיהוָה הָאָרֶץ: מה משמעות הפסקת המכה (יחדלון, לא יהיה עוד) על פי רצון ה'? רש"ר הירש: "האות הבולט ביותר לכוח ה' הכול-יכול … המציג אותו … השליט בן החורין על מעשה ידיו … זה הרוח בה מקדש היהודי את … השבת. העולם הלא-יהודי, מתוך ניגוד נטול מחשבה, חוגג ביום ראשון. ההשקפה המחשיבה את העולם כתוצאה מכוחות טבעיים, תוכל אולי להסביר את היום הראשון של הבריאה, אך אין ביכולתה להסביר מדוע הייתה 'שבת הבריאה' … (הרי) עדיין קיימים אותם כוחות בוראים של הטבע. משום כך ייסד ה' את השבת, שבה פסקה הבריאה, ולא את ימי הבריאה, כעדות נצח לבורא".

בא

שמות י,ז: עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ–שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים: מדוע מכנים עבדי פרעה את משה כ'מוקש', הרי דיבר בגילוי לב על מכת הארבה, ולא בהסתר כמוקש? רש"ר הירש: "מנקודת המבט המצרית, הרי ש"התעללות" זו- אותן ההפסקות החוזרות על עצמן (בין מכה למכה) שתמיד חזקו את לב פרעה לשוב מחדש לסירובו, "הכבדת לבו" זו, אפשר לתארה רק כ'מוקש'".

יא,ב-ג: דַּבֶּר-נָא, בְּאָזְנֵי הָעָם; וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב … גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם: במה נעשה משה גדול בעיני מצרים? רש"ר הירש: "העם הוכיח את ערכו המוסרי … במשך שלושה ימים רצופים היו כל נכסי המצרים מונחים ללא שמירה בבתיהם, אך אף יהודי לא ניצל הזדמנות זו לנקמה … באותו רגע בו הושב למצרים כוח ראייתם והם מצאו את כל קנייניהם שלמים … גרם להם ה' להבין את הגדלות המוסרית של עם זה … והיא זו שעשתה את האיש משה גדול מאד בעיני המצרים, יותר מכל הניסים שפעל".

יב,כד: וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם: מדוע התורה עוברת מלשון רבים (ושמרתם) ליחיד (לך ולבניך)? רש"ר הירש: "לתורה אין די בכך שמכירים בה ושומרים אותה בחיי הפרט בלבד. אין די לה גם בהכרתה וקיומה על ידי האומה בכללותה כגוף אחד, כגון על ידי נציגי הציבור. התורה רוצה למצוא את הכרתה וקיומה, הן באומה ככלל והן בכל בית יהודי בפרט, בלב כל יחיד מישראל".

יב,מ: וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם–שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: איך 430 שנות מושב במצרים מסתדרים במציאות, לעומת קביעת 210 שנה על ידי חז"ל? רש"ר הירש: "'מושב' לעולם אינו מציין את משך הזמן של המגורים או הישיבה, אלא תמיד את מקום הדירה או הישיבה … 430 שנה עברו מאז ההכרזה הגורלית 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך' (בראשית טו,יג), ו 210 שנה חלפו מאז ירידת יעקב למצרים".

יב,מט: תּוֹרָה אַחַת, יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר, הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: מהו המסר לעם היהודי המקים את מדינתו המדינה היהודית? רש"ר הירש: "במדינת ה' מה שחשוב הוא לא היחוס או הקשר למולדת, אלא חייו הפנימיים של האדם בלבד, האנושיות שלו … המדינה היהודית מוכנה להעניק זכות ישיבה, עם כל זכויות האזרח הנלוות אליה, לכל אדם, אף אם לא הפך ליהודי, בתנאי שנעשה 'גר תושב' וקיבל על עצמו את החובות הנובעות מתפקידו כבן אנוש".

בשלח

שמות יג,יח: וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ: מהו 'חמושים'? רש"ר הירש: "מזוינים ומצוידים למלחמה … יתכן ש'חמש' קרוב ל'חמס' ו'חמץ' והוא מורה על הצטיידות בכלים להפעלת כוח אלים … נראה שהם (בני ישראל) פחדו שבמדבר יבואו עליהם גם רעב וגם חרב … נראה אפוא שהזדיינות העם בכלי נשק הייתה אמצעי זהירות שנקט בו העם מעצמו".

יד,טו: מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ: מה המסר ב'ויסעו'? רש"ר הירש: "הישועה אכן תלויה עדיין בעם. הצעד הראשון צריך לבוא מצדם, תחילה עליהם להראות שהם ראויים לישועה על ידי שיוכיחו את ביטחונם בה' … תחילה ילכו נא קדימה ויצעדו לתוך הים, ללא חשש או דאגה, ורק אז יסלול ה' את דרך הישועה".

טו,ב: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ: מה משמעות 'זה אלי' ומהו 'ואנוהו'? רש"ר הירש: "זה אלי – מכאן ולהבא זה יהיה האל שלי … ואנוהו – אציע עצמי לפניו להיות לו לנווה – בית. כל הווייתי וכל חיי ייעשו מקדש לתפארתו".

טו,יא: מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה: האם יש אלים אחרים מלבד ה'? רש"ר הירש: "יש אכן 'אלים', כוחות פעילים ומביאים לתוצאות בטבע, אך על אף שאנשים עלולים לעבוד אותם כאלילים, הם כפופים וכבולים בכבלים חזקים אל הסדר שקבעת להם … ואינך כבול על ידי חוקי הטבע".

טז,טז-יח: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם–אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר–וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר:  אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ: מהו המסר הכלול ב 'זה הדבר אשר ציווה ה"? רש"ר הירש: "כאן טמון הלקח החשוב בדבר ערכה של העבודה בעמל ובחריצות, תוך הסתמכות על ברכת ההשגחה, בבקשה אחר פרנסה עבורו ועבור בני ביתו: 'לקטו' … לתפוס או לשבות דבר שהוא הפקר. 'העדיף' … לבלוט מעל לדבר … 'לפי אכלו' … כ'אמירת הפה' של פרנסתו, הווי אומר בהתאם לצרכי פרנסתו … 'הותיר' הוא לעזוב ולהניח דבר שלא כדין, הווי אומר להימנע מלאכול דבר כפי שהיה ראוי לו להיאכל … פירוש האיסור שבפסוקנו הוא כך: חובת האדם ליהנות מברכת ה' הבאה לו בזכות עבודה ישרה. 'קמצנות' – בה האדם מונע מעצמו את הנאת הברכה העומדת לרשותו … גם העצלנות והחמדנות הן מידות מגונות".

יז,ח-טו: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ:  כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי: מה יש לזכור ב'זכר עמלק' ומדוע נקרא המזבח 'ה' ניסי'? רש"ר הירש: "הדבר המעמיד בסכנה את עתידה המוסרי של האנושות אינו עמלק, אלא 'זכר עמלק' … כל עוד דברי הימים של האנושות מייחסים כבוד לגיבורי החרב וכל עוד שחונקי ורוצחי אושר המין האנושי לא אבד זכרם, הרי שהדורות הבאים יביטו בהערצה על בעלי הזרוע האלה הידועים לשמצה, וזכרם יעורר את השאיפה ללכת בעקבותיהם במעשי אלימות ותהילה … גדולתו של עמלק טמונה בכוח ההרס, אולם שליחות ישראל היא בבנייה, הווי אומר לבנות ולרומם מתוך שלום ואנושיות, כל דבר ארצי לפני ה'. בניית מזבח זה מסמלת שבאחרית הימים, כל הארץ כולה תתרומם ותהפוך למזבח לה' – היפוכה הגמור של חרב עמלק … תכלית הבניין האלוקי … להילחם בכל דבר בלתי אלוקי ובלתי אנושי בארץ, ולגבור עליו. בנייה זו אין מטרתה לתקוף מישהו, אך היא נתונה תחת התקפה … והיא חייבת להגן על עצמה. במאבק הגנה זה, עמלק יוכרע תחתיו".

יתרו

שמות יח,ט: וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ–עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל:  אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם: מהו 'וַיִּחַדְּ'? רש"ר הירש: "נגזר משורש 'חדה', הקרוב ל'עדה' – להיות מקושט … מורה כנראה על כך שמראים את השמחה כלפי חוץ (כמו קישוט)". מכאן שכלפי פנים – פחות שמח.

יח,כ: וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ: מהו לשון וְהִזְהַרְתָּה? רש"ר הירש: "לגרום לחוקים ותורות לזהור לנגד עיניהם באופן ברור ובהיר, לעשות את החוקים והתורות לחשובים כל כך בעיני העם, עד שהם ישמרו בעצמם מלעבור עליהם".

יח,כד: וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר: מדוע משה לא חשב בעצמו על העצות שקיבל מחותנו? רש"ר הירש: "(ללמדנו) לא יתכן שבדה מליבו חוקים ומשפטים ונתן אותם לעם. איש זה היה אך ורק מכשיר נאמן ביד ה'. הוא אמר לעם את דברי ה' – ותו לא".

יט,ו: וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: מהי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים ומהו גוֹי קָדוֹשׁ? רש"ר הירש: "ממלכת כהנים – על כל אחד מכם להיות 'כהן', על ידי שיניח לכל מעשיו להיות מכוונים על ידי, ועל ידי שיקבל על עצמו עול מלכות שמים ויחיה על פיו. עליכם להפיץ את ידיעת ה' וההכנעה אליו, באמצעות פיכם ודוגמתכם החיה … גוי קדוש – כשם שבאופן אישי עליכם להיות ככהנים, כך על הרושם החיצוני הנוצר על ידי קהלכם – להיות רושם של קדושה לה' … אומה שאינה חיה למען שמה הטוב גדולתה ותהילתה, אלא למען כינונה ותפארתה של מלכות ה' בארץ … בשלטונו המוחלט של חוק המוסר האלוקי – שכן זהו פירושה של 'קדושה'".

כ,ב: אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: מה ההבדל בין 'אנוכי' ל'אני'? רש"ר הירש: "אני – מורה על אישיות המדבר … כמקור הדיבור והפעולה, לעומת זאת 'אנוכי' – מגלה את המדבר … אשר דרכה בלבד מקבל באמת מי שהדיבור מופנה אליו את הווייתו האישית ועמידתו הבטוחה".

משפטים

שמות כא,א: וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם: מהו 'תָּשִׂים'? רש"ר הירש: "מסירה כה ברורה ומקיפה עד שהמשפטים מונחים לפנינו בבהירות מלאה ואפשר להבינם ולקיימם בשלמות … מכאן ואילך מכילים רק מאמרים קצרים אשר אופן קיומם המדויק הלכה למעשה וביאורם המלא, הושארו למסורת בעל פה ומסירתה … היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה הוא כיחס שבין סיכומים קצרים בכתב של הרצאה מדעית, לבין ההרצאה עצמה".

כא,כג: וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ, תַּחַת נָפֶשׁ: מדוע 'ונתתה' ולא 'ולקחת'? רש"ר הירש: "הוצאתו לפועל של עונש המיתה נקראת 'נתינת' חיים ולא 'לקיחת' חיים, זאת כדי להוציא מליבנו כל ניסיון להתייחס לעונש זה כדרך לעשיית נקמה בעבריין, או כאמצעי להרחקת הבריות מעבירה, או כגמול מידה כנגד מידה … 'ונתתה' הוא ראיה לתפיסה שעונש מיתה עניינו השבת דבר למקומו וגידור פירצה … גם משמע שחיי היחיד – של ה' ושל הציבור הם, ושבכל מיתה, אף של רוצח, יש אבדה לציבור, אולם חובת גידור הפירצה קודמת".

כא,כח-כב,ד: וְכִי-יִגַּח שׁוֹר אֶת-אִישׁ אוֹ אֶת-אִשָּׁה … וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם, וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ … וְכִי-יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר, אוֹ כִּי-יִכְרֶה אִישׁ בֹּר–וְלֹא יְכַסֶּנּוּ; וְנָפַל-שָׁמָּה שּׁוֹר, אוֹ חֲמוֹר … וְכִי-יִגֹּף שׁוֹר-אִישׁ אֶת-שׁוֹר רֵעֵהוּ, וָמֵת … כִּי יִגְנֹב-אִישׁ שׁוֹר אוֹ-שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ … אִם-בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְהֻכָּה וָמֵת–אֵין לוֹ, דָּמִים … כִּי יַבְעֶר-אִישׁ, שָׂדֶה אוֹ-כֶרֶם, וְשִׁלַּח אֶת-בְּעִירֹה … כִּי-תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים, וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ, אוֹ הַקָּמָה, אוֹ הַשָּׂדֶה–שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, הַמַּבְעִר אֶת-הַבְּעֵרָה: מדוע התורה מפרטת כל כך, במקום לסכם במשפט קצר, 'כי יגרום אדם נזק לחברו'? רש"ר הירש: "'ארבעה אבות נזיקין', היינו קרן, בור, שן ורגל … יש בזה מה שאין בזה: בקרן – התורה מחלקת בין תם למועד, בשן ורגל – פטור אם הנזק היה ברשות הרבים, בבור – פטור בנזקי כלים ופטור מכופר במיתת אדם, באש – פטור ב'טמון' אך חייב אף על דברים שאין דרך האש לבערם".

כב,כד: אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ–לֹא-תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא-תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ: מה טעם איסור נשך וריבית? רש"ר הירש: "כדי שבקיום מצווה זו נכיר ונכריז שהוא אדון ושליט על כל נכסי המטלטלין שלנו, שכן רק בתנאי הכרה זו הוא גאל אותנו ממצרים והעניק לנו עצמאות וממון – כדי שנבנה את חיינו הלאומיים תחת שלטונו … ההכנעה לרצון ה' כפי שבאה והתכלית שלמענם הוציאנו ה' לחירות והעניק לנו עצמאות ורכוש".

כב,ל: וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ, תִּהְיוּן לִי; וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ: מהו 'אנשי קודש', ומדוע אין לאכול טריפות? רש"ר הירש: "לא נאמר 'אנשים קדושים' אלא 'אנשי קודש' – אנשי ייעוד קדוש. הימנעות מאכילת בשר טריפה אינה עושה אדם ל'קדוש', אך היא מקילה עליו להגיע לחיי קדושה … האוכל טריפות יתקשה יותר לעלות לגבהים מוסריים ורוחניים …  (טעם איסור טריפה) לא שיפור בריאות גופנו, אלא חיזוק כוחנו המוסרי וטהרתנו הרוחנית, קדושתנו, והיותנו בכל עת וזמן כלי קיבול לכל דבר אלוקי וטהור".

כג,ה: כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ, מֵעֲזֹב לוֹ–עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ: מדוע יש לעזור בפריקת הבהמה? רש"ר הירש: "ההלכה רואה את פריקת הבהמה כחובה, לא רק כלפי חברו הנתון במצוקה, אלא גם כלפי הבהמה הסובלת, 'צער בעלי חיים דאורייתא'. אדם מחויב לעזור לחברו רק 'עמו', היינו רק אם חברו עושה כמיטב יכולתו לעזור לעצמו … במקרה כזה הוא יכול לתבוע את שכרו מבעל הבהמה".

כג,ח: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים: האם אין אפשרות לשפוט בצדק אף אם השופט לוקח שוחד? רש"ר הירש: "השוחד מעוור אף את מי שבדרך כלל ראייתו צלולה ובהירה. בלא שהאדם מודע לכך, מטה השוחד את דעתו מן הקו הישר, והוא אינו יכול עוד להיות ללא נגיעות".

כג,כ-כא: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי … כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: מהו 'מלאך' ומה תפקידו, ומהו השם שבקרבו? רש"ר הירש: "השם 'מלאך' אינו מציין בהכרח ישות פרטית, בין אנושית ובין על-לשונית, אלא יכול גם להורות על כל אמצעי שה' מפעיל עבור מטרה מסוימת … מתייחס גם במיוחד למשה, שהיה אחד מהאמצעים החשובים ביותר שה' השתמש בהם ליצור את גורלם של ישראל … הוא יישא את שמי, ייצג אותי, וידבר ויצווה רק בשמי … הוא עצמו רק שליח, אינו אלא 'מלאך'".

כד,יב: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה–וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם: מהו 'אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם'? רש"ר הירש: "התורה שבכתב אינה אלא כלי עזר ללימוד והיא מיועדת לשמש כראשי פרקים ועיקרי הדברים להקל על זכירת התוכן העיקרי של התורה – היינו התורה שבעל פה".

תרומה

שמות כה,ח-ט: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם … וְעָשׂוּ אֲרוֹן, עֲצֵי שִׁטִּים: מדוע יצירתם של כל כלי המשכן מובאים בלשון נוכח (ועשית, וציפית, ויצקת) ורק המקדש והארון – בנסתר רבים? רש"ר הירש: "עשייתו הוטלה על כלל הציבור … כל תפקיד 'ועשו לי מקדש' מרוכז בציווי 'ועשו ארון עצי שיטים', ושכל השאר אינו אלא תוספת לארון … הארון מייצג את קבלת התורה על ידי ישראל, על מנת לקיימה בעוז ובעמידה איתנה, והכפורת מייצגת את שמירת והגנת ישראל על התורה ברוח בלתי נלאית.

כה,לא: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה: מה משמעות המנורה? רש"ר הירש: "האור במנורה מסמל את רוח הבינה והמעשה המושפעת מאת ה' ה' על בני האדם … צורתה החיצונית … כשל עץ הצומח כלפי מעלה משורשו … החומר שלה מייצג יציבות והתמדה  … מעצם החומר שלה (זהב) היא מסמלת קביעות ונצחיות, אשר כפי שנרמז בצורת המנורה ילבלבו ויפרחו במקדש ה' על ידי רוחה של תורת ה'".

כו,לה: וְשַׂמְתָּ אֶת-הַשֻּׁלְחָן, מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, וְאֶת-הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן, עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה; וְהַשֻּׁלְחָן–תִּתֵּן, עַל-צֶלַע צָפוֹן: מדוע יש הפרדה בין המנורה והשולחן לבין הארון? רש"ר הירש: "לשמור על התורה (= הארון) אשר על פי עדות ה' תישאר לעולמי עד … נתונה כביום מתן תורה בסיני … אם השולחן והמנורה של ישראל יעמדו אי פעם בהתנגדות לארון, הרי שאז תוסר שמירת הכרובים מעל ראשי השולחן והמנורה, והשולחן והמנורה יינטשו, אך ארון העדות יישאר צפון תחת כנפי אוהל הכרובים". התורה היא נצחית בכל מצב.

תצוה

שמות כח,כא: וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל-שְׁמֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה–עַל-שְׁמֹתָם; פִּתּוּחֵי חוֹתָם, אִישׁ עַל-שְׁמוֹ, תִּהְיֶיןָ, לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט: מהו פִּתּוּחֵי חוֹתָם? רש"ר הירש: "היה חקוק על האבנים גם 'אברהם יצחק ויעקב' גם 'שבטי ישורון' … נמצא שכל אותיות הא"ב הופיעו על האבנים, וזאת כדי שיוכלו לשאול עצה באורים ותומים, שאם לא כן תחסרנה אותיות ח', ט', צ', ק', שאינן מופיעות בשמות השבטים".

כח,לו-לח: וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר … וְהָיָה, עַל-מֵצַח אַהֲרֹן … לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהוָה: מה מסמל הציץ שהוא על המצח לרצון להם? רש"ר הירש: "לרצונו של בעל הקורבן … הציץ יהיה תמיד על מצח אהרן כביטוי לרצונו של ישראל לפני ה' … שהמקדש מקודש לה' לבדו, ושבהכרזה חיובית זו תבוטל כל טעות וסטייה".

כח,מב: וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי-בָד, לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה: מה משמעות בגדי הכהונה? רש"ר הירש: "אופייה של הכהונה, וממילא גם כשרות עבודות הקורבנות, תלויים בבגדי הכהונה ובכל פרט ופרט שנאמר בהקשר אליהם – 'חוקת עולם', שכן ללא הבגדים האלה – דין הכהן כזר לגבי המקדש … ללא בגדים אלה – הכהן אינו אדם רגיל, מעשיו נושאים אופי של רצונותיו האישיים … לבישת בגדי הכהונה לעבודתו במקדש – הוא מביא הן את עצמו והן את הסובבים אותו להכרה בחוסר התאמתו לעמידה בדרישות המקדש".

כט,ד: וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם: מה משמעות רחיצת אהרן ובניו על ידי משה? רש"ר הירש: "על ידי הטבילה הזאת מרומם משה,  כנציגה העליון של האומה, את אהרן ובניו שיוקדשו ככוהנים, ומסיר אותם מקשריהם הקודמים. וכן גם כל המעשים הבאים של הכניסה לכהונה, כגון הלבשתם בבגדים וכיוצא בזה, ייעשו על ידי משה, שכן האומה היא המכניסה את הכוהנים אל קדושת הכהונה היהודית".

כט,כ: וְשָׁחַטְתָּ אֶת-הָאַיִל, וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן וְעַל-תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית, וְעַל-בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית, וְעַל-בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית: מה משמעות האוזן, היד והרגל? רש"ר הירש: "האוזן – שמיעה והבנה, היד – עבודה יוצרת, והרגל – שאיפת התקדמות, אלה הם התחומים העיקריים שבהם צריכה להוכיח את עצמה, האישיות שניתן לה כבוד הנהגת הציבור … מעשיהם ומאמציהם של הכוהנים צריכים כביכול להימסר ולהתקבל, למות ולקום לתחייה … צריכה להתקיים ולהתממש בהחייאת האוזן הממשית, היד הממשית והרגל הממשית. נפש האדם המיועד לכהונה צריכה להתחיל את התמסרותה ואת הכנעתה העצמית הממשית אל המזבח".

כט,לז: וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כָּל-הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ: רש"ר הירש: "מה פירוש 'קודש הקודשים'? … דבר קדוש, שממנו יונקים שאר הדברים המקודשים את קדושתם … קידוש המעשים … הוא היסוד והבסיס העיקרי של המקדש … בקידוש זה הוא 'קודש הקודשים' – הבסיס והמקור לקידוש כל יתר הדברים המקודשים … יש לו ערך רק אם האדם מחייב עצמו מראש לקיום תורת ה', עם מה שקיבל מה'".

כי תשא

שמות ל,יד: כֹּל, הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה–יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה: מה המיוחד בגיל עשרים? רש"ר הירש: "המקדש לא נמסר בידי ילדים ונערים … המקדש היהודי קורא לנו ומזמין אותנו לעבודתו במשך אותן שנים בהן מתחיל האדם לחשוב על עצמו ולעסוק בפרנסתו. אדם מישראל מגיע לשנותיו הבוגרות למען מקדש תורת ה', וכמו כן מחשבותיו אודות עצמו והשתדלויותיו עבור עצמו, צריכים להיות למען מקדש תורת ה'".

ל,כא: וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָמֻתוּ; וְהָיְתָה לָהֶם חָק-עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ, לְדֹרֹתָם: מדוע דווקא לרחוץ ידיים ורגליים? רש"ר הירש: "זוהי חובה שעל הכהנים לקיימה כלפי המקדש לעולמי עד. על ידי קידוש ידים ורגלים מכירים הכהנים בעליונותם של הרעיונות שהמקדש מייצג".

לא,ו: וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ: מה לומדים מנתינת החכמה? רש"ר הירש: "ה' נותן מחכמתו רק למי שחנון כבר בחכמה, ושכבר פיתח בתוכו את מתנת החכמה האנושית הטבעית".

לא,יח: וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת–לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים: מדוע הארון נעשה מעץ והלוחות מאבן? רש"ר הירש: "התורה הנתונה היא בלתי משתנה (אבן), ואילו אנחנו המקבלים והמקיימים את התורה, נרומם עצמנו בה ועל ידה בתהליך של התפתחות תמידית (כעין עץ)".

לב,יא-יב: וַיֹּאמֶר, לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה … לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים: מדוע פעם 'למה' במ"ם רפה ופעם במ"ם דגושה? רש"ר הירש: "בפסוקנו (לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ) מוטעמת ההברה 'מה' (מלרע) והשאלה היא לְ-מה, לשם מה (מטרה) … בפסוק השני (לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם) ההטעמה היא על הברת 'לָ' (מלעיל), דהיינו על הסיבה … מדוע? … בפסוקנו משה רוצה לדעת את מטרת גזירת ה' … (בפסוק השני) משה שואל מה הסיבה שבגללה נתן ה' לתוצאה כזאת לבוא, שהיא ההפך הגמור ושלילת הכוונה הראשונה".

לג,יג-יט: הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ … וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ: מדוע צורת דְּרָכֶךָ, שזה לא יחיד ולא רבים, ומהו הטוב שיעביר ה'? רש"ר הירש: "צורה זו מורה על ריבוי דרכי ה' השונות זו מזו, בבחינת אחדותן … זקוק אני להבנה זו כדי להכיר את אחדות דרכיך בתוך ריבוי הפנים שלהן … אחדות זו המתממשת בכל בחינה מדרכי ה' הרבות והשונות – כדרך ששבעת צבעי הקשת מתאחדים ליצור קרן אחת ויחידה של אור – היא הנקראת 'טובי' – טוב ה' … 'טוב' הוא במהותו מושג יחסי …  על ידי העברת 'כל טובו' לפני משה, התכוון ה' שמשה יחזה בכל ריבוי הפנים של התופעות, המראים את טובו האחד והבלתי משתנה שך ה' לכל בריותיו, ובייחוד לאדם".

לד,ז: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה: מהו 'נוצר חסד'? רש"ר הירש: "נצר – הניצן הסוגר והמגן על הפרח ועל הפרי עד שהם נפתחים. חסד – הוא הדרגה הגבוהה ביותר של טוב שביד האדם לעשות … נמצא ש'נוצר חסד' פירושו כך: ה' הופך את הטוב שהאדם עושה למקור ברכה לכל יוצאי חלציו. ה' אינו גומל לאדם הטוב בעצמו על טובו הגדול, אלא לזרעו".

ויקהל

שמות לה,יז-יח: אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר, אֶת-עַמֻּדָיו וְאֶת-אֲדָנֶיהָ; וְאֵת, מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר. אֶת-יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת-יִתְדֹת הֶחָצֵר, וְאֶת-מֵיתְרֵיהֶם: מדוע אדנים מתייחסים כאן לחצר ולא לעמודים (כמו בכל מקום " אֶת-עַמֻּדָיו וְאֶת-אֲדָנֶיהָ") ומדוע כאן 'חצר' בנקבה ולא בזכר (כמו בכל מקום " וְאֶת-מֵיתְרֵיהֶם")? רש"ר הירש: "החצר כאן היא נקודת מעבר בין החיים הרגילים של העם לבין המקדש, ותכונתה העצמית מתבטאת בחומר שממנו עשויים אדניה – נחושת, מתכת שפלה. הכתוב כאן מדגיש תכונה זו של הנחושת ואת משמעותה לגבי העם. כל העם, אף הפשוטים והגסים שבהם (כמו הנחושת בין שאר המתכות), מוזמנים להיכנס בשערי המקדש. החצר כשלעצמה אינה מקום בפני עצמו ואינה תכלית המקדש. היא מקום בעל אופי 'נקבה', מקום המקבל את משמעותו מהמקדש והמוביל אל המקדש".

לה,לג: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת: מהי 'מלאכת מחשבת' ומה משמעותה? רש"ר הירש: "פשוטה כמשמעה – מלאכה שכרוכה בה מחשבה. זהו הביטוי … קובע גם את מושג המלאכה האסורה בשבת, אשר אמת המידה שלה, כידוע, היא מלאכת המשכן. מלאכה אנושית במובנה המלא מוגדרת כהוצאת מחשבה מהכוח אל הפועל … נובע מכך ש'מתעסק' (ללא הכרה במעשהו) אינו נחשב ל'מלאכת מחשבת', וכן גם 'דבר שאינו מתכוון', 'מלאכה שאינה צריכה לגופה', 'כלאחר יד' ו'מקלקל'. אף אחד מאלה אינו כלול במובנו המלא של מושג המלאכה האסורה בשבת".

לו,ח: וַיַּעֲשׂוּ כָל-חֲכַם-לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, אֶת-הַמִּשְׁכָּן–עֶשֶׂר יְרִיעֹת:  שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי: מדוע התורה חוזרת בכל הפרטים שוב ושוב על ציווי המשכן, עשייתו, הקמתו? רש"ר הירש: "החזרות מלאות הפרטים נועדו להודיענו שעושי המלאכה ומשה העמידו לנגד עיניהם תדיר את האופי הקדוש והמשמעות הסמלית של כל חפץ וחפץ, לא רק בעת יצירתו אלא גם כאשר הדברים הגמורים נמסרו והוצבו במקומם … בדרך זו הובטח אופיו הקדוש".

לח,ח: וַיַּעַשׂ, אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְאֵת, כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת–בְּמַרְאֹת, הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: מדוע הכיור שהוא כלי המיועד לקידוש ידים ורגלים, נעשה ממראות? רש"ר הירש: "תכליתה של המראה היא להבליט את מראהו החושי – גופני של האדם, כדבר שיש להתבונן בו במיוחד. נמצא שהרגש החושים הטבוע בהוויה האנושית הגופנית, לא רק שאינו מופקע מההתקדשות הבאה מהמקדש, אלא הוא דווקא הדבר הראשון והעיקרי להתקדשות זו … הבחינה של המהות האנושית המאפשרת את חירותה המוסרית של השאיפה לקדושה, היא ביסודה הרגש החושים".

פקודי

שמות לח,כא: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה. עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: מהו 'פקודי'? רש"ר הירש: "בדרך כלל מפרשים 'פקודי' כדין וחשבון על התרומות והשימוש שנעשה בהן. אולם … פרטי החשבון והן המידע בנוגע לשימוש, אינם באים בשלמות…. יתירה מכך, באף מקום בכתובים לא מופיע 'פקד' במובן של כמות כוללת של חומר … פירוש פסוקנו כך: אלה הדברים השייכים למשכן, משכן העדות, אשר יועדו לו על פי ציוויו של משה. הטיפול בדברים האלה נעשה לעבודת הלויים".

לח,כה-כו: וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה, מְאַת כִּכָּר; וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים, שֶׁקֶל–בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. בֶּקַע, לַגֻּלְגֹּלֶת, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ–לְכֹל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, לְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: מדוע נזכר רק הסכום הכולל של מחצית השקל שנאסף (603550 * 0.5 = 301,775) ולא נמסר כמה כסף נתרם? רש"ר הירש: "השימוש בו לא הוגבל לבניין המשכן ולחלקיו העיקריים. מן הסתם הרבה מכלי השרת נעשו מהכסף הזה, כמו במזרקות למזבח העולה שצריכים היו להעשות לכל הפחות מנחושת, אך מותר לעשותם גם מכסף (על פי רמב"ם, הלכות בית הבחירה א, יט)". החשבון שהתורה עושה הוא רק לגבי האדנים (300,000) ועוד 1750 לציפוי ראשי העמודים, וויהם וחשוקיהם, אך ברור שהיו הרבה כלים שנעשו מכסף, לפי מה שנתרם, בנוסף לחובת מחצית השקל.

לט,מג: וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ–כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה: מה משמעות פעמיים 'עשו', ומהי ברכת משה? רש"ר הירש: "'עשו אותה' … ביטא את מכלול האישיות, המסירות, ההתנדבות הנלהבת וזריזות המעשה של העם כולו. שנית 'כאשר צווה ה' כן עשו' – (מבטא ש)זריזותם והתלהבותם השתעבדו לגמרי, הן מצד הכלל והן מצד הפרט, אל הציווי האלוקי. אף בעל מלאכה לא ניסה להביא רעיונות משלו ואת הייחודיות שלו להשפיע על המלאכה … שמחה זו על מילוי חובה בהתלהבות … כאשר הוא משעבד עצמו לגמרי לרצון ה', דבר המביא תחושה של מימוש עצמי ושמחה שאין לה אח ורֵע … זה מה שמראה שהאדם הוא עבד ה' … חז"ל מוצאים את תוכן ברכתו (של משה) בפסוק המסיים את תפילתו הגדולה 'תפילה למשה' (תהלים צ'): יֵרָאֶ֣ה אֶל-עֲבָדֶ֣יךָ פָעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָרְךָ֗ עַל-בְּנֵיהֶֽם. וִיהִ֤י נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ. וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ – זו החירות; וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ – זוהי השמיעה בקול ה'. רק שתיהן יחד מבטיחות לנו את ה'נועם' – האושר העילאי, שהק מכין עבורנו, אם נקדיש את עצמנו אליו כאדוננו … 'ויברך אותם מה' – אמר להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".

מ,יז: וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית–בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:  הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן: אם ימי המילואים היו שבעה ובכל אחד מהימים האלה העמיד משה את המשכן ופירקו, מה המיוחד בהקמת המשכן באחד בניסן? רש"ר הירש: "הקמת המשכן באחד בניסן הייתה סופית ולצמיתות … רמז למשכן בעתיד … שבע פעמים יפורק (להעבירו למקום אחר) או יחרב … במדבר, גלגל, שילה, נוב, גבעון, בית ראשון, בית שני – אשר כולם הסתיימו בחורבן, ובאחרית הימים יקום לבסוף הבניין השמיני, שאליו כולנו מצפים, ועמוד לנצח".

ויקרא

ויקרא א,ג: אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ: מה ענין הקורבן ומדוע עליו להיות תמים, ללא מום? רש"ר הירש: "כשם שהכוהנים חייבים להיות ללא מום כדי לגשת למזבח לעבודה, כך גם – ועל אחת כמה וכמה – חייבים להיות הקורבנות שלמים ללא מום, שכן בהקרבתם מתקדם האדם כלפי השכינה ומתקרב אליה … הקורבן מבטא את טיב יחסינו עם ה', ו'תמימות' היא תנאי עיקרי ליחסים אלה … ביטול מוחלט אל ה' של כל הווית האדם והיא תמציתו של 'בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'. תמימות היא חובה הנובעת ישירות מעצם הדרישה הראשונה שנדרש מאתנו 'והייתם לי סגולה', שכן ציווי זה מניח את אבן היסוד לכל ייעודינו".

א,יא: וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ, צָפֹנָה–לִפְנֵי יְהוָה: מה עניין צדדי המזבח? רש"ר הירש: "המזבח הוא אמצעי להגיע אל התכלית הגבוהה יותר שעליה המקדש מלמד … מקבלים צדדי המזבח  את משמעותם של צדדי המקדש: הצד המערבי מייצג על ידי הארון את התורה, הצד הדרומי מייצג על ידי המנורה את הרוחניות. הצד הצפוני מייצג על ידי השולחן רווחה חומרית. בצד המזרחי היה מקומו של השער אשר בעדו נכנס העם אל המקדש, נמצא שהמזרח מייצג את העם בדרכו למקדש … צדדים אלה נפגשים בקרנות … הקרן הדרומית-מערבית מייצגת חיים רוחניים הנובעים מהתורה, הקרן הדרומית-מזרחית מייצגת אומה אשר מקורה הוא בחיים הרוחניים והמכוונת אל התורה, הקרן הצפונית-מזרחית מייצגת רווחה חומרית המתפתחת על ידי כוחות  האומה. הקרן הצפונית-מערבית מייצגת שפע חומרי המוקדש לתורה, ואשר מקורו הוא האומה המרוממת ברוח התורה".

ג,יז: כָּל-חֵלֶב וְכָל-דָּם, לֹא תֹאכֵלוּ: מדוע אין לאכול את החֵלב ואת הדם? רש"ר הירש: "דם וחלב הם שני הקצוות של גוף בעל החיים. כל מהותו של בעל החיים מרוכזת בדם – 'כי הדם הוא הנפש', ואילו החלב הוא התוצר הסופי של חייו האורגניים של בעל החיים … (חֵלב הוא דם שנהפך לדבר אחר לשם מטרות אנוכיות, ואילו החָלב הוא דם שנהפך לדבר אחר לשם מטרות חסד) … דווקא בגלל שחלב ודם בקורבנות מייצגים באופן סמלי בחינות באדם, אסור שייקלטו באדם בפועל, פן יעלה על לבנו הרעיון המשובש שטבע האדם וטבע בעלי החיים שווים הם".

ה,ה: וְהִתְוַדָּה–אֲשֶׁר חָטָא, עָלֶיהָ: מהי מצוות הווידוי? רש"ר הירש: "וידוי נוהג בכל חטאת, אשם ועולה, והוא נאמר בשעת סמיכה. התוודות זו רחוקה מאד מהמושג הלא-יהודי של 'וידוי בפני הכומר', שכן כל עצמה של ההתוודות היא הודאת האדם לעצמו. המתוודה בפני אחרים על חטאים שבין אדם למקום נקרא עז פנים, שכן חטאים אלה הם בין האדם לבין ה', ויש לגלותם בפני ה' לבדו. השב על חטאים אלה באמת – ייבוש מהם בסתר לבו, ולא יציג אותם לעין כל".

ה,טו: וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן-הַצֹּאן, בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף-שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל-הַקֹּדֶשׁ—לְאָשָׁם: מהי מילת 'בְּעֶרְכְּךָ'? רש"ר הירש: "כינוי השם בלשון נוכח: הערכתך, היינו הערכת השווי של האומה, הווי אומר שוויו של החפץ לפי השומה הלאומית. הערכה זו נעשית על ידי נציגי האומה – הכוהנים, לצורך מטרות לאומיות".

צו

ויקרא ו,ב: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר: מדוע להקריב בלילה? רש"ר הירש: "כל 'הקרבה' – כל התקרבות אל ה' באמצעות קרבן – כשרה רק ביום. לילה הוא זמן שבו דברים 'מעורבבים', כאשר גם האדם חוזר לשעבודם של הכוחות הגופניים. משום כך הלילה מקרב את האדם עובד האלילים אל אלילו … אולם במשך היום הולך האדם בקומה זקופה ('יום' קרוב ל'קום') … הוא נעשה מודע לעצמו … היום הוא הזמן של מאבק האדם עם האלים. התפיסה היהודית היא … בבהירות המחשבה … בקומה הזקופה של עסקי היום – דווקא באלה הוא זוכה לקרבת ה'". מכאן שהקורבן בלילה הוא שמירה על האדם היהודי הנתון להשפעת הכוחות הגופניים.

ו,ג: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת-הָעֹלָה: מה משמעות תרומת הדשן כפעולה ראשונה בבוקר? רש"ר הירש: "על האומה הישראלית להתחיל את תפקידה בכל יום מחדש … אסור שזיכרון הישגי האתמול יפגע בעשייתנו היום …  אוי למי שזחה דעתו מתוך סיפוק על הישגיו בעבר, שאינו מתחיל עבודת כל יום חדש כאילו היה היום הראשון של עבודת חייו!".

ז,ו: כָּל-זָכָר בַּכֹּהֲנִים, יֹאכְלֶנּוּ; בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא: מה משמעות אכילת הכהנים? רש"ר הירש: "אכילת הכהנים בעצמה מהווה חלק בלתי נפרד מעבודת הקורבנות … כל אחד ואחד מאלה שנקראו לעבוד – חייב ליטול חלק בקיום המצווה".

ז,יב-יג: אִם עַל-תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ–וְהִקְרִיב עַל-זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן … עַל-חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ, יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ, עַל-זֶבַח, תּוֹדַת שְׁלָמָיו: מה משמעות התודה, החמץ והמצה? רש"ר הירש: "משמעותה של התודה … באה לידי ביטוי בשתי קבוצות לחם: בחמץ ובמצה … מצד מעמד האדם בעולם הרי החיים שניצלו מסכנה הם בבחינת חמץ, אך מעמד זה בעצמו הוא בבחינת מצה, שעה שאדם עומד לפני ה'. ורק כ'מצה' הוא נוטל חלק, גדול או קטן, ברווחה חומרית אמיתית, שכן חמץ, בניגוד למצה, מציין מצב של עצמאות. הוא מייצג אדם השולט בכל אשר לו ואין עוצר בעדו. אדם ניצל מצרה … והגיע לעצמאות רחבה … אין אמצעי ביטוי ראוי יותר מאשר עשר חלות לחם חמץ … הכרה זו של תלותנו בה' … מעניקה ערך לאושרנו … רק על ידי 'מצה' יקבל לחם חוקנו את ה'שמן' … רק בעשייתנו את מצוות התורה אנו פורעים את חוב הכרת הטוב לה'".

ז,לג: הַמַּקְרִיב אֶת-דַּם הַשְּׁלָמִים, וְאֶת-הַחֵלֶב–מִבְּנֵי אַהֲרֹן: לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין, לְמָנָה: האם כל כהן זכאי לאכול מהקודש? רש"ר הירש: "'מבני אהרן' – ולא כל בני אהרן. כדי לזכות החלק הקודשים אין די להיוולד ככהן, שכן הדין הוא ש'כל כהן שאינו מודה בעבודה – אין לו חלק בכהונה (מנחות יח,ע"ב). הכהן צריך להיות שלם בלב ובנפש עם עבודת המקדש שאליה הוא נולד. עליו להודות שה' ציוונו להקריב לפניו קרבנות, ושעבודת המקדש ממלאת מטרה אלוקית … אף על פי שמתנות כהונה ניתנו לכהנים מאת ה', אסור להם לתבוע אותן כזכות הניטלת בכוח, המגיעה להם בדין".

שמיני

ויקרא ט,ב: וַיֹּאמֶר אֶל-אַהֲרֹן, קַח-לְךָ עֵגֶל בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה–תְּמִימִם; וְהַקְרֵב, לִפְנֵי יְהוָה: האם לקרבן החטאת והעולה יש קשר לחטא העגל ולהקמת המשכן? רש"ר הירש: "יש קשר עמוק בין חטא העגל להקמת המשכן. חטא זה אירע בין הציווי על הקמת המשכן לבין קיום ציווי זה בפועל, והוא מהווה הוכחה היסטורית לדורות עולם על עצם הצורך בכפרה על העם ועל הכהנים … (חטא העגל) – העגל לחטאת והאיל לעולה … ברגע של חולשה הוא (אהרן) נפל … מכאן ואילך הוא מקבל על עצמו לדבוק תמיד בגבהי המזבח הנשגבים של ייעודו (חטאת), וללכת תמיד לפני העם להראותם הדרך המוליכה אל ה' (עולה)".

ט,כא-כב: וְאֵת הֶחָזוֹת, וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין, הֵנִיף אַהֲרֹן תְּנוּפָה … וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת-יָדָו אֶל-הָעָם, וַיְבָרְכֵם: מה הקשר בין הנפת החזה והשוק לבין ברכת אהרן? רש"ר הירש: "האדם השמח באושרו לפני ה' מקדיש לו את כל מחשבותיו ושאיפותיו (חזה) ואת כל כוחו וחשיבותו החומריים (שוק). את כל אלה מקדיש הוא לה' ולמטרות הציבור שה' קבע (תרומה ותנופה) … לזה מצטרפת עתה ברכת כהנים, ללמדנו שרק בזכות הכרה זו ימשיך האדם להתברך בביטחון חומרי (יברכך וישמרך), במתנות רוחניות (יאר ויחנך) ובשלמות הנובעת מצירוף שני אלה (ישא וישם לך שלום)".

י,ב: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה: מה משמעות מותם של שני בני אהרן? רש"ר הירש: "בעבודת הקורבנות אין מקום לשרירותיות סובייקטיבית. אפילו קורבנות נדבה חייבים להיעשות בצורות שנקבעו להם … קורבנות שאדם בדה מליבו יחתרו תחת אותה האמת עמה שהקורבן אמור לייצג … עתה אנו מבינים את מות בני אהרן. מיתתם בעת חנוכתו הראשונה של המקדש מהווה אזהרה לכל הכוהנים שלעתיד … ביהדות, תפקיד הכהן אינו להנהיג חידושים בעבודה, אלא לעשות את רצון ה' … בני אהרן מתו משום שנישבו על ידי התרוממות הרוח שבליבותיהם … (הלקח:) ראו את עצמכם רק כמשרתי המקדש, וכמורי התורה ומקיימיה".

יא,מג: אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ: מהו 'שקץ'? רש"ר הירש: "'שקץ' מורה על הפכם של הדברים המוסריים. נמצא שאנו מוזהרים כאן שלא לאפשר לנפשותינו להיעשות 'שקץ' … טבענו חייב לאפשר לנו להפוך לדומים לאותה הוויה ולהיות שייכים אליה".

יא,מו: זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה, וְהָעוֹף, וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם; וּלְכָל-נֶפֶשׁ, הַשֹּׁרֶצֶת עַל-הָאָרֶץ: מה טעם כל הלכות מאכלות אסורות? רש"ר הירש: "טעם ההלכות האלה אינו בריאות הגוף, אלא הישרות המוסרית של נפשותינו … להבטיח את בריאותן הרוחנית והמוסרית של נפשותינו … ייעודנו: אנו חייבים לקיים את גופנו הגשמי על השביל הצר של טהרה חיה, וזה מה שיאפשר לגוף להיות עבד נאמן של החלק האצילי יותר של הווייתנו".

תזריע

ויקרא יב,ה: וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ; וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה.: מדוע היולדת בת טמאה כפליים מיולדת זכר ? רש"ר הירש: "מצוות מילה היא התנאי היסודי לקשר הברית בין ה' לישראל. מילה דורשת מהאדם שישעבד את גופו, בחירות מוסרית, לרצון ה' ולמצוותיו … בשר הערלה – המייצג את הגוף הבלתי ממושמע והבלתי נשלט, אינו אלא התממשות האמונה בחוסר חירות האדם, הנובעת מרעיון הטומאה … יום המילה משיב לתודעתנו את תורת הטהרה המוסרית. לפיכך ביום זה נכנסת גם האם לשלב חזרת הטהרה. ולא עוד, אלא שמכוח יום זה מתקצר מחזור הטומאה והטהרה של היולדת עד כדי מחציתו. ביולדת נקבה, נקודת הטומאה ומי הטוהר היא כפולה".

יג,ב: אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת–וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: מהי משמעות דיני נגעים והסגרם? רש"ר הירש: "הדעה שהלכות נגעים הנן תקנות סניטריות אינה אלא פרי הדמיון … ההסגר מראה למנוגע שאצבע אלוקים 'נגעה' בו, הוא איבד את הזכות לשהות בתחום החברתי של המקדש … נזכרו (ערכין טז.) שבעה חטאים חברתיים כסיבות לנגעים: … לשון הרע, שפיכות דמים, שבועת שוא, גילוי עריות, גסות רוח, גזל, צרות העין … הם מיוחסים לאיברים שנעשה בהם שימוש לרעה על ידי העיסוק בחטאים אלה … במקום להשתמש באיבריו ובכוחותיו שהוענקו לו כדי להנהיג את עצמו בענווה ובאמת, לעשות חסד, צדק ומעשים טובים, ולדבר דברי שלום ואמת, הוא נעשה לנושא היפוכם של כל אלה. לפיכך הוא נבזה ונתעב בעיני ה', השולח נגע בגופו כאות לכעסו, לכן ה' משלח אותו מהתחום החברתי של מקדשו … עד שיכיר באשמתו ויהגה בתיקון מידותיו".

יג,מז: וְהַבֶּגֶד, כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת: בְּבֶגֶד צֶמֶר, אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים: מה מייצגים בגדי צמר ופשתים? רש"ר הירש: "צמר ופשתים מייצגים בתורה את החומרים המשמשים בייחוד לבגדי האדם … פשתים וכן הרוב המכריע של הצמר הם לבנים בטבעם, מייצגים איפוא בצבעם הראשוני (לבן) את 'טהרת המידות' שעל האדם להלביש בה את עצמו… לפיכך נגעים מטמאים רק את בגדי הפשתן או הצמר … והם אלה שיזהירו את האדם להסיר כל כתם מאופיו החברתי … הדבר מורה לאיש המנוגע שטומאתו אינה נובעת ממצבו הגופני אלא מהתנהגותו המוסרית כלפי התורה … תורת הנגעים בכללותה נראה אותה כמוסד גדול של השגחה אלוקית פרטית על היחיד".

מצורע

ויקרא יד,ב-ח: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן … וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת-בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת-כָּל-שְׂעָרוֹ, וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר, וְאַחַר, יָבוֹא אֶל-הַמַּחֲנֶה; וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ, שִׁבְעַת יָמִים: מה משמעות ענייני המצורע? רש"ר הירש: "המעשים המתוארים כאן (פסוקים ב-ח) הם המוציאים את המצורע מבדידות ימי חלוטו ומחזירים אותו לקהילה החברתית … הותר לו עכשיו להיכנס למחנה ישראל … המעשים המתוארים כאן (וטבל, והיזה, וטיהרו ועוד) … מבטאים רק אותן אמיתות שמתלוות לחזרתו אל החברה … ציפורי הדרור מסמלות אישיות בלתי חברתית … 'ושחט את הציפור', הווי אומר שעליו לשעבד את הבהמיות הבלתי מרוסנת לשלטון הרצון האנושי … עץ ארז ואזוב – הגילוי הגבוה והנמוך ביותר שבעולם הצומח – מייצגים את כל תחום עולם הצומח, כמו כן שני תולעת, צמר צבוע בדם תולעת – בהמה ורמש, הגבוה והנמוך שבעולם החי … הצומח והחי של השדה הפתוח … מחמת אופיו הבלתי אנושי".

יד,י: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, יִקַּח שְׁנֵי-כְבָשִׂים תְּמִימִם, וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת-שְׁנָתָהּ, תְּמִימָה: מדוע דווקא ביום השמיני? רש"ר הירש: עד כה הוא זכה בלידה מחדש רק כאדם, אולם לידתו מחדש כיהודי נשלמת רק 'ביום השמיני'. תחושת החובה הכללית יש לאל ידה ליצור מאדם, אולם לכך יש להוסיף את התוכן החיובי של רצון ה' … רק חידוש הקשר עם התורה יבטיח לאדם חיי שלווה בעתיד".

יד,לו: וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן, לִרְאוֹת אֶת-הַבָּיִת: מה משמעות נגע הבית? רש"ר הירש: "לשמש כאות אזהרה לכעס ה' על פגמיו המוסריים של האדם … לא הבית לקה אלא 'מקום הדירה', חיי האדם הפרטי". הכהן בא לראות את הבית וכיצד הוא מתנהל, לא בא לראות את הנגד בקיר.

טו,לא: וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם: מהו 'והזרתם' ומהו 'בתוכם'? רש"ר הירש: "הינזרות, התרחקות מכל טומאה … הינזרות זו דורשת שליטה עצמית מוסרית … הציווי להתרחק מטומאה אינו מופנה ישירות אל העם … (אלא) אל משה ואל אהרן המופקדים על לימוד וחינוך העם להינזר מכל טומאה … ה' אינו שוכן רק עם 'משה ואהרן' … אלא ה' שוכן 'בתוכם' … וחירות מכבלי הטומאה היא חובתו הראשונית של כל יחיד ויחיד".

אחרי מות

ויקרא טז,ח: וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת–גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה, וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל: מה משמעות 'עזאזל'? רש"ר הירש: "עזאזל הוא עז -אזל – בעל אופי עקשן ותקיף (עז) שהלך ללא עתיד (אזל) … עזאזל מייצג את כוח החושים שעושים ממנו עניין של עיקרון, וה' לא נתן לו כל מקום בייעוד האדם  … בפני כולנו ניצבת ההכרעה בין ה' לבין העזאזל … ההכרעה ל'עזאזל' אינה ראויה לאדם, אלא רק משום שהיה בידו להכריע באותה שעה לעמוד בנאמנותו לה' … כוח החושים ניתן לאדם … על מנת שהאדם ימשול בו וינהיג אותו … 'יעמד חי לכפר עליו' (פסוק י') – השעיר לעזאזל צריך לחיות רק עד שהכפרה תושלם על ידי וידוי דברים וייקבע ייעודו להשתלח המדברה".

טז,ל: כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם: מדוע צריך גם כפרה וגם טהרה? רש"ר הירש: "יום הכיפורים פותח שער לעתיד חדש משתי בחינות: הוא מביא כפרה – הגנה בחיים החיצוניים, והוא מביא טהרה – התעוררות מחודשת של הנפש הטהורה … איסור המלאכה … איסור מלאכה מסמל וידוי המקביל לכפרה … עינוי מאידך מסמל וידוי המקביל לטהרה – הפקרנו עצמנו לפיתויים של הנאות גשמיות … כך איבדנו את הטהרה של קיומנו הגופני … העינוי נתפס כאן כהרחבה של השביתה (ממלאכה) … לא רק לחדול מליצור אלא גם לחדול מלהיות".

יח,ד: אֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ, לָלֶכֶת בָּהֶם: מה משמעות משפט – תעשו, מול חוקות – תשמרו? רש"ר הירש: "משפטים וחוקים משפיעים זה על זה … חוקות … הם כללים המוטלים מבחוץ המתייחסים אל המותר והאסור … המשפטים נמצאים בתחום היחסים החברתיים של אנשים ודברים, הרי הם נתפסים בנקל על ידי השכל האנושי". מכאן שמשפט – תעשו, כי כך אתם מבינים, החוקות גם תעשו – אפילו אינכם מבינים – תשמרו ותעשו.

יח,ו: לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה: מדוע אסור 'גילוי עריות'? רש"ר הירש: "החזק ביותר מכל קשרי האהבה – קשר הנישואין – צריך לנבוע רק מתוך הנישואין עצמם … במקום שבו לבבות שני אנשים כבר קשורים זה לזה באהבת הורה וילד, אח ואחות או שאר קשרים משפחתיים … שם יוכלו הנישואין להוסיף רק מעט אהבה. האהבה הייתה שם לפני כן … אחותו של אדם אינה יכולה להיעשות לאשתו מבלי שתחדל להיות אחותו … הרי שקשר אישות עם קרובה כזו (אם, אחות, דודה) לא יהיה אלא גילוי עריות".

יח,כה: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ; וַתָּקִא הָאָרֶץ, אֶת-יֹשְׁבֶיהָ: מה הקשר בין חטא לאדמת הארץ? רש"ר הירש: "הארץ היא 'אדמה' הרי היא מקוללת מחמת האדם (בראשית ג,יז: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה) … ה' ייסד קשר הדוק הרבה יותר בין ישראל לארצו, שכן שניהם נבחרו להיות כלי מלאכה ללידתו המוסרית המחודשת של המין האנושי … כל עוד החטא הוא נחלת יחידים … יאבדו היחידים החוטאים מן החברה על ידי גזר דין בית דין של מעלה או של מטה … אך אם חטא ועוון הופכים להיות הכלל … הרי שהחברה שנעשתה מנוגדת בתכלית לתורת ה' – נעשית גם לניגודה הגמור של האדמה, שהיא קודש לתורה. וכדרך שכל גוף חי ידחה יסוד שאינו ראוי לו עוד, כך האדמה 'תקיא' את יושביה".

קדושים

ויקרא יט,ג: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: מה הקשר בין יראת הורים לשמירת שבת? רש"ר הירש: "מורא אב ואם וקידוש השבת מחנכים את היהודי לקדושת החיים  מיום היוולדו עד יום מותו. יראת אב ואם היא הצעד הראשון אל הקדושה … המכבד את אביו ואת אמו, הריהו מכבד את ה' ואת התגלותו … שעבוד רצון הבן לרצון הוריו … הם האימון הראשון לקראת שליטה עצמית … היא תשחרר את הכוחות האלוקיים שבאדם … ההורים נתמנו להיות שלוחי רצון ה', ולמטרה זו בלבד ניתן כוח מרות לרצונם … השבת משמשת כאן כדוגמא לכל התורה כולה … והיא אות עולם לממשלת רצון ה' על כל מעשינו בתחומי הטבע והחברה. כאשר ילד יהודי רואה את הוריו שומרים שבת, הוא לומד מדוגמתם להניח את עולמו – לרגלי ה', והשמיעה בקול ההורים מביאה לשמיעה בקול ה'".

יט,ד: אַל-תִּפְנוּ, אֶל-הָאֱלִילִם, וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: מתי התורה משתמשת בלשון 'אל' ומתי 'לא'? רש"ר הירש: "לא – נגזר משורש 'לאה' שפירושו להיות עייף, אין עונים וחסר ישע. נמצא ש'לא' מורה על שלילה דרך כלל, אף על שלילת ההוויה. לעומת זאת 'אל' – משורש אל"ל, מורה רק על שלילת מה שאדם חפץ או צריך לעשות, לפיכך 'אל' לעולם אינו משמש בצירוף עם לשון עבר או הווה. 'אלל' מורה אפוא על מושג הסירוב והמניעה".

יט,כז: לֹא תַקִּפוּ, פְּאַת רֹאשְׁכֶם; וְלֹא תַשְׁחִית, אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ: מה הרעיון באיסור הקפת פאת הראש והשחתת פאת הזקן? רש"ר הירש: "פאת הראש היא ההבדלה הנראית כלפי חוץ בין קדמת הראש לבין אחורי הראש … בין המוח הגדול למוח הקטן … 'בל תקיפו' אוסר את הסרת ההבדלה הזאת … כיחס שבין היסוד האנושי ליסוד הבהמי שבבני האדם … רק ביסוד הרוחני יופיע האדם כאדם. שְֹעַר הצדעיים מזהיר את האדם להיות אדם … כך הוא היחס שבין הלסת התחתונה ללסת העליונה. הלסת העליונה מוקדשת בעיקר לפעילות השכלית של החושים, ואילו בפעולת האכילה – הנובעת מהיסוד הבהמי – היא אינה פעילה כל כך … הזכר נוטה להתבהמות חושנית יותר מאשר הנקבה … הזקן מכסה את אותם חלקי פנים אשר פעילותם העיקרית היא חושנית … עליו להכניע את כל היסודות החושניים של מהותו מתוך בושה וצניעות (האישה לעומת זאת צנועה מעצם טבעה והיא לא זקוקה לאזהרה זו)".

כ,ז: וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם–וִהְיִיתֶם, קְדֹשִׁים:  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם: מהי התקדשות? רש"ר הירש: "אם תקדשו ותשעבדו את עצמכם אלי – תתקדשו ותשתחררו מכבלי כל כוח אחר, שכן 'אני ה" הבורא את עתידכם, הוא 'אלוקיכם'. אני מכוון את גורלכם כשם שאני מדריך את מעשיכם".

כ,יז: וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִקַּח אֶת-אֲחֹתוֹ בַּת-אָבִיו אוֹ בַת-אִמּוֹ וְרָאָה אֶת-עֶרְוָתָהּ וְהִיא-תִרְאֶה אֶת-עֶרְוָתוֹ, חֶסֶד הוּא–וְנִכְרְתוּ, לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם: מהו ה'חסד' בראיית ערווה של בני זוג האסורים זה על זה? רש"ר הירש: "'חסודא' בארמית – חרפה ובוז … חסד מורה בדרך כלל על התמסרות לזולת כאשר לא נדרש ממנו לעשות כן, הרי שכאן הכוונה יכולה להיות התמסרות לזולת כאשר נאסר עליו לעשות כן. בהתאם לכך … חסד בתרגום הלועזי – הפקרה שיש בה חטא".

כ,כו: וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי: האם הבדלת ישראל פירושה דחיית שאר האנושות? רש"ר הירש: "בחירת ישראל אינה אלא התחלה, התחלה של בנייה רוחנית ומוסרית מחדש של המין האנושי. אין היא אלא הצעד הראשון לקראת אותו עתיד … עמים רבים יצטרפו אל ה' וייעשו לעמו, ומקדש ישראל יהיה לא רק מרכז ישראל, אלא מרכז כל המין האנושי הנגאל על ידי ה'".

אמור

ויקרא כא,א: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: מה ההבדל בין דיבור לאמירה? רש"ר הירש: "'לדבר' פירושו להביע רעיון, בין אם יש מאזין בין אם לאו. 'אולם 'אמירה' משמעה תקשורת, העברת תוכן בין האומר לזולתו … דיבור בתורה הוא הביטוי התמציתי והמדויק של המצווה כפי שניתן לנו בתורה שבכתב, ואילו 'אמירה' היא הביאור המלא כפי שנמסר לנו בתורה שבעל-פה. מכאן 'אמורא' – החכם המפרש את מה ששמע, ומכאן ה'אמוראים' מפרשי המצוות, ממשיכי דרכם של התנאים, שכן התנאים היו שונים – חוזרים על מה ששמעו, הם מסרו לתלמידיהם את מה שקבלו מרבותיהם".

כא,יז: אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם, אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם–לֹא יִקְרַב, לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו: מדוע בעל מום לא יוכל לשרת בקרבנות? רש"ר הירש: "בעל מום אינו יכול לייצג אדם הגדל ופורח בקִרבת ה' … הוא אינו יכול לייצג את הבחינה שממנה יש לבקש את קרבת ה' … אין אדם יכול לזכות לחיים שלמים הראויים לקרבת ה', אלא אם כן שאיפתו נובעת מנקודת מבט של החיים השלמים בתמימותם".

כג,טז: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה: מה משמעות ספירת חמישים הימים, הרי התורה ניתנה ביום החמישים ואחת? רש"ר הירש: "חג מתן תורה איינו מתייחס לעובדה של מתן התורה, אלא הוא חוגג את עשיית עצמנו ראויים לקבלת התורה. היום שלפני מתן תורה … הוא היום המיוצג ביום החמישים של ספירת העומר, והוא היום שבו העם מוכן לייעודו הגדול – להימנות על מקבלי התורה ונושאיה … הוא קרוי 'שבועות' על שם הספירה המכינה ומובילה אליו".

בהר

ויקרא כה,יד: וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ–אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו: אם נעשתה עסקה של קנייה או מכירה, מה הכוונה ב אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו? רש"ר הירש: "זהו החזון המשפטי של המדינה היהודית, אך חזון זה לא יכול להתקיים למעשה אלא אם כן בני האדם זהירים בממון חבריהם כבשלהם; רק אז ניתן להיות בטוחים שממון הלוקח – בעודו עומד ברשות המוכר – יישמר על ידי המוכר כאילו היה ממונו שלו"".

כה,יח: וַעֲשִׂיתֶם, אֶת-חֻקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם–וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח: מהו ביטחון? רש"ר הירש: "ביטחון מדיני כלפי חוץ, יהיה לכם את הביטחון של פריחה גשמית בבית. 'וישבתם לבטח' – לא נאמר 'בטח' אלא 'לבטח'. הישיבה עצמה – דרך ישיבתנו בארץ – תעניק לנו ביטחון, ותגרום לכך שלא מצטרך אמצעי הגנה מפני אויבים או אמצעי ביטחון שהתבואה לא תלקה".

כה,לו: אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ: מה הקשר בין יראת ה' לחיי אחיך? רש"ר הירש: "נכונותינו להלוות את מיטלטלינו (רכוש וכסף) ללא ריבית מכריזה בכל חברה יהודית שה' הוא האדון על כל מיטלטלינו … נקודת המבט היהודית היא שכספנו אינו שלנו באופן מוחלט, אלא רק בתנאים מסוימים. זכות השליטה על כספנו שייכת לה', והוא המצווה עלינו להעמיד חלק מנכסינו – שהם שלו אך הזדמנו לידינו – ביד אחינו, כדי לתת לו את האפשרות לא רק להתקיים, אלא גם להמשיך לפתח את עסקיו … הכתוב אומר: חיי אחיך כרוכים עמך … אינך חי רק למען עצמך ואינך צובר עושר רק לעצמך … מה שאתה רוכש, אתה רוכש למענך וגם למענו. חייו כרוכים עמך ועם חייך".

כה,נה: כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים–עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: מה כוונת ההכרזה על עבדות בני ישראל לה'? רש"ר הירש: "החירות האישית של בני ישראל מושתתת על הגאולה ממצרים. כתוצאה מהגאולה הם הפכו לעבדי ה', וההשתעבדות לה' שוללת השתעבדות לכל אדם אחר או דבר אחר … ההלכה היהודית מטביעה פעם אחר פעם בכל יהודי ויהודי, את חותם אופי החירות האישית, שאינו ניתן לערעור".

בחוקותי

ויקרא כו,ד: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם: אם נעשתה עסקה של קנייה או מכירה, מה הכוונה ב בְּעִתָּם? רש"ר הירש: "הם יורדים בעתם ומביאים עמם ברכה … ה' מנהיג תנאים אלה (של ריבוי גשמים) על פי הזכויות והצרכים של חייכם המוסריים. הוא נותן לכם גשמים אלה כגשמים שלכם, ושולח אותם בעתם".

כו,ט: וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם–וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם: איך אפשר להרבות אדם? רש"ר הירש: "בניכם ידמו לכם מבחינה רוחנית ומוסרית, כך שכביכול תכפילו עצמכם דרכם".

כו,יג: אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים, וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת: במה מתבטאת הקוממיות? רש"ר הירש: "רק מתן תורה שבר גם את מוטות העול (של מצרים) … נתן הבנו ה' לנֶצח את היכולת לעמוד בזקיפות קומה, והעניק חנו עצמאות וחירות. הוא נתן לנו (על ידי מתן התורה) לכל הפחות את הכיוון וההדרכה ללכת קוממיות בכל דבר וכנגד כל דבר".

כו,טז: וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה: מהי 'בהלה'? רש"ר הירש: "בהלה היא הניגוד הגמור ל'קוממיות', שהיא תחושה של ביטחון … אובדן הביטחון העצמי הוא הגזירה הראשונה שבאה על ראשינו בגלל המרי בדבר ה'. והחולשה והחרדה בדעת וברוח מולידים חולשה וחום בגוף, שכן הדעת מכלכלת את הגוף".

כו,מב: וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר–וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: מה משמעות סדר האבות מהסוף להתחלה, מיעקב לאברהם? רש"ר הירש: "במשך תקופת יעקב הם נאלצו לסבול את שנאת האומות, ועתה בדומה ליצחק, תוטל עליהם קנאת האומות … גם מתוך שפע גשמי, אזי … השמש שזרחה לאברהם תזרח להם אף בגלותם. כאברהם, הם יבנו מזבחות לה' ולתורתו בקרב האומות … ורק אז – 'והארץ אזכור' … אשיבם אל הארץ כדי שימלאו את ייעודם כעם התורה בארץ התורה. נמצאנו למדים שברית יעקב, ברית יצחק וברית אברהם – הם שלושת השלבים שבהם עליהם למלא את ייעודם בגלות".

כז,לב: וְכָל-מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן, כֹּל אֲשֶׁר-יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט–הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ לַיהוָה: מה משמעות 'מעשר בהמה'? רש"ר הירש: "ביטוי של הודאה לה' על השגחתו המברכת את נכסי האדם … מעשר בהמה מציין שעושרו של בית יחיד תלוי בהשגחתו הפרטית של ה' … בהמת משר מורה שברכת ה' השורה על הבית הביאה להצלחת העדר. הבהמה מתקדשת בקדושת קרבן ומייצגת את אישיותו של בעל העדר, החפץ להתקרב אל ה' דרך קרבן זה".

במדבר

במדבר א,ב: שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם–בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: האם מנו גולגלות או מחצית השקל? רש"ר הירש: "על כל אחד היה למסור את מחצית השקל שלו באופן אישי, ולהודיע שהוא פלוני בן פלוני ממשפחה פלונית, משבט פלוני … אנו מונים לא את הראשים אלא 'בקע לגולגולת' (שמות לח,כו) – מחצית השקל כנגד כל ראש".

א,ג: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל: מהו 'צבא'? רש"ר הירש: "'צבא' אינו מורה בהכרח על שירות מלחמתי, אלא 'יוצא צבא בישראל' מציין כל אדם המחויב בעת הצורך לצאת מחייו הפרטיים ולהיכנס תחת עול עבודת הציבור … לפיכך בפרשת הלויים אינו אומר 'יוצא צבא' אלא 'בא לצבא' (מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְעַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה–כָּל-בָּא, לַצָּבָא, לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, בְּאֹהֶל מוֹעֵד ; ד,ג), משום שכל חייהם מסורים לעבודת הציבור". בתמצית: צבא = עול עבודת הציבור.

ב,לד: וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן-חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ–אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל-בֵּית אֲבֹתָיו: האם יש משמעות לסדר חניית הדגלים? רש"ר הירש: "יעקב אבינו בשכבו על ערש דווי חזה את יהודה כמנהיג הצועד בראש ובידו שבט וגם מחוקק, הווי אומר הן מטה המושל והן קולמוס מחוקק החוקים (לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו; בראשית מט,י) … , (לימינו של יהודה) ראובן, שמעון וגד הם יד ימינו של יהודה … אומץ הלב … תחת חסות של רחמנות רכה. לשמאלו של יהודה צועדים דן – שבט הערמומיות השנונה, אשר … עידון הטעם, ונפתלי – המייצג את צחות הלשון. נמצא שבצד שמאל … היצירה הרוחנית, כדרך שבצד ימין … הכוח והעוצמה. השבטים החונים במערב על דגל אפרים, מול מחנה יהודה (ש)במזרח הם אפרים, מנשה ובנימין … מייצגים את שבט יוסף, אך מה שאמר יעקב לפני מותו על אודות יוסף (תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו; בראשית מט,כו) מתייחס ליוסף עצמו יותר מאשר לשבט שלו … בתקופה מאוחרת יותר… במקום להשלים את יהודה, נכנס בית יוסף למחלוקת וריב עם יהודה וחמס ממנו את כתר המנהיגות, הוא תקע את דגלו לא מאחורי יהודה אלא בראש האומה. דבר זה הביא לאסון וגרם לנפילתה של האומה".

ג,א: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה: מדוע לא נמנו צאצאי משה? רש"ר הירש: "רק המחזיקים במשרה ציבורית – נשיאים או כוהנים – נקראו בשמם, אך זה משה האיש לא עטה על בניו את גלימת המשרה, והוא הניח אותם להיעלם בהמון העם, ללא כל תואר או ציון מיוחד".

ג,כג-לח: מִשְׁפְּחֹת, הַגֵּרְשֻׁנִּי, אַחֲרֵי הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ, יָמָּה … וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי-גֵרְשׁוֹן בְּאֹהֶל מוֹעֵד, הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל; מִכְסֵהוּ–וּמָסַךְ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד … מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי-קְהָת, יַחֲנוּ, עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן, תֵּימָנָה … וּמִשְׁמַרְתָּם, הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם; וְהַמָּסָךְ–וְכֹל, עֲבֹדָתוֹ … לְמִשְׁפְּחֹת מְרָרִי, צוּרִיאֵל בֶּן-אֲבִיחָיִל; עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ, צָפֹנָה. וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת, בְּנֵי מְרָרִי–קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, וּבְרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו; וְכָל-כֵּלָיו–וְכֹל, עֲבֹדָתוֹ … וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל-מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו, שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ: מה חשיבות סדר חניית משפחות לוי? רש"ר הירש: "הלויים מתחלקים לשלוש קבוצות: בני גרשון, בני קהת ובני מררי … המקדש מחולק לשלושה חלקים: המשכן (היריעות המכסות ומקיפות את המקדש), כלי המקדש … הקרשים (מסגרת העץ של המשכן) … תכלית (המשכן והעבודה בו) … היא להביא להשראת שכינת ה' בקרבנו … עיקרו של המשכן הוא במערב, שם הוא קודש הקודשים … משום כך נקבע מקום חנייתם של נושאי המקדש (גרשוני) במערב. לימין נושאי המשכן בדרום, צד האור שהוא צד החיים הרוחניים במקדש נמצא מקום נושאי הארון, השולחן, המנורה (קהת) … לשמאל נושאי המשכן בצפון … נושאי הקרשים (מררי) … לפני המשכן במזרח נמצא מקום חנייתם של משה, אהרן ובניו, שכן הם הראשונים להיקרא להיכנס למשכן, ועליהם לייצג את מקדש התורה ולתווך בינו (בין המקדש) לבין העם".

נשא

 במדבר ה,ב: צַו, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלְּחוּ מִן-הַמַּחֲנֶה, כָּל-צָרוּעַ וְכָל-זָב; וְכֹל, טָמֵא לָנָפֶשׁ: מה משמעות שלושה סוגי הטומאה הנזכרים: מצורע, זב וטמא מת? רש"ר הירש: "הם כנגד שלושת המחנות שמתוכם הם משתלחים … נגעי הצרעת … הם אצבע אלוקים המורה על עוולה חברתית. שילוח המצורע נועד להביא לידי טהרה חברתית, ולפיכך מובן שהמצורע משתלח גם ממחנה ישראל. זב וזבה קשורים לתחום טהרת ענייני האישות, אך הטהרה בחיי האישות היא חובתם הראשונה של כל המבקשים לרומם עצמם ברוחניות ולהתקרב אל ה'. …  האדם עצמו קרוב אל ה' גם בחייו … ובמותו כשהוא בלתי כבול, חוזר כל כולו אל ה'. לא האדם מת, אלא האדם החי הדומה לאלוקיו, השולט בעצמו בכוחו המוסרי … הוא המספר כבוד אל ומסדר שבחיו לפניו". שילוח ממחנה ישראל, מהתא המשפחתי, ומהגוף האישי.

ה,יב: אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל: מה עניין מעילה ('למעול מעל בה'") ליחסי אדם ואשתו? רש"ר הירש: "ללמדנו שקשר הנישואין בין איש לאשתו, קדוש הוא לה'".

ה,יד-טו: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ … וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ, אֶל-הַכֹּהֵן, וְהֵבִיא אֶת-קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ: מדוע אדם טורח להביא את אשתו אל הכהן ולא מגרשה? רש"ר הירש: "תכליתה העיקרית (של הבדיקה) – לאפשר את המשך הנישואין … הבעל מביא את קרבן אשתו, הוא רוצה בהמשך קיומם של הנישואין, אם רק ה' יכריע לטובה … הבעל מבקש לנקות את אשתו מאשמה, הוא רוצה שתישאר שלו".

ה,יח: וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וּפָרַע אֶת-רֹאשׁ הָאִשָּׁה: מהי פריעת הראש ומה תכליתה? רש"ר הירש: "גילוי שערה 'קרוי 'פריעה' … גילוי השיער סותר את צניעותה של אישה נשואה בישראל ... סמל חיצוני לנאמנותה לבעלה … אף על פי שקיים עדיין ספק הנמצא עכשיו בתהליך הכרעתו אם אכן זינתה תחת בעלה, מכל מקום הייתה כאן סטייה מדרכי צניעות (אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ; יב) … היא ראויה לגנאי על שנהגה בקלות ראש ובחוסר צניעות".

ו,ה: עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר-יַזִּיר לַיהוָה, קָדֹשׁ יִהְיֶה–גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ: מה משמעות גידול השער של נזיר? רש"ר הירש: "גידול שערו הוא הביטוי לנדר נזרו … השער בא לבודד, להפחית את הפתיחות להשפעות חיצוניות. לפיכך הכניסה אל תוך הקהילה והחברה … מסומלת על ידי תגלחת … הוא מבקש קשר עם ה', עם מקדשו, עם תורתו ועם עצמו … כל דבר שנועד לקרב אותו לשלימות רוחנית ומוסרית הוא קודש, וקרוי 'קדוש'".

ו,ט-יב: וְכִי-יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם, וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ … וְהִזִּיר לַיהוָה אֶת-יְמֵי נִזְרוֹ: מהו 'פתע' ומהו 'פתאום'? רש"ר הירש: "פתע – מצב של חוסר זהירות, בו אדם מופתע … מקביל ל'שוגג'. לעומת זאת 'פתאום' – מציין התרחשות שלא הייתה צפויה כלל … לא יכלו להיות מוכנים להתרחשות הזאת … מקביל ל'אונס'. מכאן צירוף הלשון 'לפתע פתאום' ו'פתאום לפתע' (ישעיהו ל,יג), המציין התמוטטות של עריצות ועוול, הבאה מאת ה' … כולל את כל שלושת מצבי ההכרה: אונס, שוגג ומזיד. ולא משנה איך התקרב אל המת, בין שהיה עמו תחת גג אחד בין שנגע בו, הנזירות שנהג עד כה נתבטלה, והוא חייב בתגלחת ובקרבן, ולהתחיל לקיים שוב את נדרו: וְהִזִּיר לַיהוָה אֶת-יְמֵי נִזְרוֹ ".

בהעלותך

 במדבר ח,ד: וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא: מה משמעות מבנה המנורה, מהירך עד הפרח, מלמטה למעלה? רש"ר הירש: "המנורה היא אילן של זהב העשוי מגוש אחד, והנוצר על ידי מכות קורנס חוזרות ונשנות מהשורש ועד הפרח. זה מראהו של נושא האור הזרוע במקדש וכך הוא עולה ומוציא פרח אל ה' ואל תורתו … אילן הגדל ומתפתח מהשורש למטה ועד לפרח למעלה. באנשים פרטיים וכן באומות, ההתפתחות עד לפריחה הרוחנית דורשת זמן … האילן נוצר מגוש אחד, הכולל כבר את החומר לכל … ה' הראה לו (למשה) את אילן החיים של כל עתידם של ישראל".

ט,ח: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֹשֶׁה:  עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם: האם משה קיבל את כל המצוות בהר סיני? רש"ר הירש: "הרי כאן ראיה מוחשית, שמצוות התורה ניתנו למשה, לא רק בכלליהן, אלא גם פרטי המצוות ניתנו לו בהתגלות הישירה של ה'". להבנתי, משה קבל כלל ופרט מאת ה', אך לא הכל בהר סיני, הראיה שהוצרך לשאול את ה'.

י,ט: וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם–וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת: מה ההבדל בין 'יוצא למלחמה' לבין 'בא למלחמה'? רש"ר הירש: "ה'יוצא למלחמה' הוא ההולך למלחמה במרץ, מרצונו שלו, הוא שש אלי קרב ויוצא להילחם גם מחוץ לארצו. לעומת זאת, ה'בא למלחמה'… הוא המקבל על עצמו את סכנות הקרב לאחר שהסתבך במלחמה. המלחמה באה ללא התגרות מצדו, ואין לו כל ברירה אלא לעמוד מול הסכנה. לפיכך משה שואל 'הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה' (במדבר לב,ו) … המלחמה היא הכרח, היא הגיעה אלינו, ואחיכם נאלצים להיכנס למערכה, ואתם מבקשים להשתמט מחובתכם?". ההשלכה לימינו ברורה.

י,כט: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה: מדוע יתרו נקרא כאן 'חובב'? רש"ר הירש: "'חובב' הוא הביטוי המיוחד להנהגה האלוקית המביאה את העמים לידיעת ה' ולשמיעה בקולו באמצעות ישראל, ההנהגה המראה אהבה לעמים – ובכך מחייבת אותם. לפי זה 'חובב' … הוא אדם שאהבת ה' מחייבת אותו … זה שם ראוי ליתרו, שעבר מתוך הכרה, מעבודת אלילים אל היהדות".

יא,כט: וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים–כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם: מה למדנו מתגובת משה להצעת יהושע לכלוא את אלדד ומידד? רש"ר הירש: "הראו לנו כאן שמינוי הרשות הרוחנית העליונה בישראל לא נועד להקים מוסד בעל זכות שליטה יחידה על הרוח … האחרון שבעם יכול להיחשב לראוי ליטול חלק ברוח ה' … האידיאל העליון … כשכל שכבות העם יגיעו למדרגה רוחנית כה גדולה עד שלא יזדקקו עוד למורים ומנהיגים! … הם ניבאו על מות משה … מנבואה זו אנו למדים יסוד גדול: אין אדם שאי אפשר בלעדיו, ואף משה בכלל. גם בני דורו חייבים להכיר בכך שהאומה תמשיך להתקיים אף בלעדיו".

שלח

במדבר יג,טז: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ: מה משמעות שינוי שמו של הושע ליהושע? רש"ר הירש: "רמוזה משמעות לגביו וגם לגבי חבריו, שכן בכל פעם שיפנו אליו בשמו החדש יזכרו גם הם את המשמעות הרמוזה בשם זה".

יג,כב: וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן: מדוע מתחיל ברבים וממשיך ביחיד (ויעלו – ויבוא)? רש"ר הירש: "הלכו יחד והגיעו עד חברון – כאיש אחד בלב אחד …שם פרצה המחלוקת".

יד,לג: וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְנָשְׂאוּ, אֶת-זְנוּתֵיכֶם–עַד-תֹּם פִּגְרֵיכֶם, בַּמִּדְבָּר: מהי 'זנות'? רש"ר הירש: "השתתפותם של הבנים בייסורים – תהיה ישועתם … החטא כ"זנות" במובן של בגידה, שכן יחס ה' אל האבות השתנה, וזה מה שהביא עליהם את הגזירה שהבנים היו צריכים לסבול ממנה".

טו,לט-מא: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם … אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים: מה הקשר בין ציצית ליציאת מצרים? רש"ר הירש: "סמל הציצית מורה על יציאת מצרים … שה' הוא גואלנו ונותן תורתנו … תכליתה של הציצית … היא אמצעי להיזכר במצוות … המילה, התפילין והמזוזה מקדשים את הגוף: הגוף, הראש והזרוע והבית … קידוש זה נעשה על ידי מסירת גופנו ובתינו לתכליתם האלוקית. גם הציצית בבגדנו מקדשת את הלבוש האנושי על ידי מסירתו לתכלית שה' ייעד לו".

קרח

במדבר טז,א: וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי: מה משמעות לשון וַיִּקַּח? רש"ר הירש: "פניות אנוכיות הביאו את קרח למעשיו. הוא פעל לטובת עצמו, והאופן שבו הציג עצמו כמייצג את ענייני הכלל לא היה אלא אחיזת עיניים והעמדת פנים".

יז,ו: וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה: האם העדה אכן האמינו שמשה ואהרן ממיתים את העם? רש"ר הירש: "הם לא האמינו שלגזירה זו לא הייתה כל זיקה לעניין אישי כלשהו … הם סברו כנראה שה' בחר באהרן כדי לתת חשיבות אישית לאחיו משה, ושהחמישים ומאתיים איש נענשו בגלל הפגיעה האישית במשה ואהרן … אילו משה ואהרן היו מוחלים על עלבונם, היו יכולים, ואף חייבים, למנוע את מותם של כה הרבה אבות למשפחות".

יז,כג: וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: מה מסמלים השקדים, הרי המטות היו אחידים לכל השבטים ולאו דווקא מטה של עץ שקד? רש"ר הירש: "עץ השקד בולט מבין חבריו בשדה … ב'שקידה', שממנה נגזר שמו – בזריזות, במסירות נלהבת ובמרץ הוא עושה את חובתו, ובכך מקדים את כל אחיו האילנות. בעוד הם עדיין נמלכים בדעתם, הוא כבר סיים את עבודתו, ומתחיל מיד בתכלית  … הפריחה המוציאה את הפרי … תיאור מושלם של רוח הלוויים … רק הלוויים נענו לקריאת 'מי לה' אלי' ונאספו סביב משה … הוא הולך בראש … אך הם גם כן הולכים לבסוף בעקבותיו … שאר השבטים נקראים ללכת בעקבותיהם ולהגיע לאותה רמה רוחנית".

יח,ב: וְגַם אֶת-אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ, הַקְרֵב אִתָּךְ, וְיִלָּווּ עָלֶיךָ, וִישָׁרְתוּךָ: מהו היחס בין אח, מטה ושבט? רש"ר הירש: "מעמד הלוויים לגבי הכהנים, מכנה הכתוב את שבט לוי … אחיך, מטה לוי, שבט אביך. אחיך – מורה על שיוויון … מטה – משורש 'נטה' המורה על התפשטות כלפי חוץ בכיוון אופקי … שבט – בניגוד ל'מטה', אינו ענף של הגזע אלא מקל העומד בפני עצמו, מורה על גדולה וכוח". קורח לא הכיר בכך ששבט לוי הוכרז בגזירה אלוהית לעבוד במקדש, והכרזה זאת מבטלת כל התנשאות או יוהרה מצד הנבחרים לשמש בעבודה.

יח,כ: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַהֲרֹן, בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל, וְחֵלֶק, לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם: אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מה משמעות המילה 'נחלה'? רש"ר הירש: "נחלה היא רכוש הזורם כנחל מדור לדור, מן האבות אל צאצאיהם ומהם אל צאצאי צאצאיהם … הארץ שכבר הובטחה לאבות ואשר נחשבת לרכושם מכול אותה הבטחה … עליהם לקשר אל ה' את כל היסודות החומריים של חיי העם, זהו תפקידם וייעודם (של הלוויים) באומה".

חוקת
במדבר יט,ב: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל: מה משמעות הפרה האדומה? רש"ר הירש: "לפני שחיטתה מייצגת את היסוד הבהמי שבאדם, שהוא לא הצליח לשלוט בו כפי שהיה צריך להיות. השחיטה וההזיה, והשריפה הבאה אחריהן, מדגישות את הניגוד הטבוע באדם: הנפש, המכוונת אל המוסר האלוקי, ניצלת מההפיכה לאפר, והיא מיוצגת בדם השחיטה וההזיה, ואילו הגוף הופך לאפר, גורל המסומל בשריפת עורה, בשרה, דמה ופרשה … אדם הוא מיזוג של השמיימי והארצי, האלוקי והבהמי, הנצחי והחולף … יש צורך להעמיד לימוד זה כנגד אחיזת העיניים של הטומאה על חוסר חירות האדם".

יט,כא: וְהָיְתָה לָהֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם; וּמַזֵּה מֵי-הַנִּדָּה, יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב: במה ענין פרה אדומה קשור בחיינו היום? רש"ר הירש: "חוקת עולם – זוהי הלכה שעדיין נוגעת לנו היום, מאחר שכולנו טמאי מתים, וללא אפר פרה אין לחנו דרך להיטהר, הרי שכל הנכנס למקום העזרה על הר המוריה – חייב כרת, גם היום".

כ,יב: וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם: האם בגלל חטא קטן של הכאה במקום דיבור מגיע עונש גדול כזה? רש"ר הירש: "עדות נצחית על צדק מלכות שמים, אשר במאזניה אפילו המשגה הקל שבקלים של אנשים הקרובים אל ה' … שקול כחטאים החמורים ביותר של בני תמותה רגילים".

כא,יז-יח: עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ-לָהּ. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק, בְּמִשְׁעֲנֹתָם: מה משמעות הבאר העולה והנחפרת? רש"ר הירש: "העם ביקש שתעלה את מימיה מהתהום. 'ענו לה' – זוהי הבאר אשר מימיה עולים לקול עניית השירה. היא נוצרה על ידי הרוח, לפיכך היא נענית לקריאה שמעוררת אותה מחדש. 'באר חפרוה' – זוהי באר שלא נחפרה בכלי מלאכה על ידי בעלי מלאכה. שרים ונדיבי עם – משה וזקני ישראל – יצרוה בחרט הרוחני של שרביט התורה ('מחוקק') שבידם. היא ניתנה להם מחורב, מהר התורה".
כא,כד: וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן, עַד-יַבֹּק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן–כִּי עַז, גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן: וכי לא יכלו ישראל להתגבר על עזות בני עמון? רש"ר הירש: "היה כוח ביד עמון (עזות) לעמוד בפני סיחון, וסיחון לא היה מסוגל לכבוש ארץ זו, לפיכך לא הורשו ישראל לנגוע בה".

בלק
במדבר כב,כב: וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ: מדוע חרה אף ה' שבלעם הולך, הרי הוא התיר לו ללכת (אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; כב,כ)? רש"ר הירש: "הוא לא רק הלך אתם, (אלא) 'הולך הוא' – הוא היה מהלך אתם, שואף להגיע למטרתו … הוא סבר בגאוותו שיוכל להשיג את מטרתו".

כג,א: וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק, בְּנֵה-לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת; וְהָכֵן לִי בָּזֶה, שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים: מדוע דווקא שבעה מזבחות, פרים ואילים? רש"ר הירש: "המספר שבע מורה שהמזבחות נבנו לשם האל האחד הבלתי-נראה, וששבעת הפרים ושבעת האלים הוקדשו לאל האחד הבלתי-נראה".

כג,ז: מִן-אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ-מוֹאָב, מֵהַרְרֵי-קֶדֶם–לְכָה אָרָה-לִּי יַעֲקֹב, וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל: מה משמעות השינוי מ'יעקב' ל'ישראל'? רש"ר הירש: "לפי מראהו הגשמי הוא 'יעקב' – הקטן והחלש שבעמים, אולם לפי העניין האלוקי שבו וחשיבותו הרוחנית, הוא 'ישראל' – המכריז על ממשלת ה' עלי אדמות. בלק רוצה שדבר בלעם יכה בשורש תקוות יעקב לעתיד".

כג,כח: וַיִּקַּח בָּלָק, אֶת-בִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן: מדוע בלק לקח את בלעם דווקא ל'ראש הפעור'? רש"ר הירש: "הוא לקח אותו אל פסגת "העבודה הזרה של חוסר הבושה", המשקיפה על ארץ השממה, שכן זוהי כל עצמה של עבודת הפעור: היא מפנה אל האלים את הצד הבהמי של הגופניות האנושית, ואומרת לאדם: מדוע אתה חולם על צניעות … הרי גופך שלך מראה שאתה כבהמה ממש, ואל לך להתבייש על כך בפני האלים! … הציב לפני בלק את השאלה: מה יחסו של עם זה לצניעות ולקדושתה של המוסריות בענייני האישות".

כד,ד: נְאֻם–שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵל: אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם: מהו 'שדי'? רש"ר הירש: "ש-די הוא האל העומד מעל סדר העולם, וקובע לו מידה וגבול (=די), חוק וסדר. 'מחזה שדי' – האל מאפשר לבן-תמותה לראות דבר-מה מסדר העולם שהוא קבע".

כה,ט: וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה–אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף: מה חמור יותר, עבודה זרה או גילוי עריות? רש"ר הירש: "בחטא העגל נפלו מן העם רק שלושת אלפים איש … נראה שמספר המתים בחטא בעל פעור היה הרבה יותר גדול. עבודת אלילים של פריצות בעריות, חמורה לאין ערוך מטעות בעיונים שכליים ומופשטים המביאה לידי עבודה זרה".
פינחס
במדבר כה,יא: פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם: מה מבטאת המילה 'בְּקַנְאוֹ' – בלי דגש בנו"ן, כך שהפועל בבניין קל ולא בנין פיעל? רש"ר הירש: "מבטא בעיקר הלך רוח פנימי, אדם מקבל בליבו לעמוד לימינו של פלוני ולראות את עניינו כאילו הוא שלו … חברה שאין בה מי שמוסר נפשו למען דבר ה' – הרי היא אבודה לה', ובכך אבודה גם לעצמה ולעתידה". בנין פיעל מורה על פעולה עכשווית וחד-פעמית. בנין פעל (קל) מורה על תכונה, אופי, עשייה קבועה.

כה,יב: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם: מה מלמדת הו"ו הקטועה במילה 'שלום'? רש"ר הירש: "הברית של פינחס היא שלום שהושב לשלמותו … הוא נלחם כדי שה'שלום' שוב יהיה 'שלם'".

כה,יד-טו: וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית–זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא: נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת-צוּר: רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן, הוּא: מדוע חשוב לציין את שמות המדינית וזמרי? רש"ר הירש: "פינחס לא נתן דעתו כלל לרעה שעלולה לבוא עליו אישית כתוצאה ממעשהו … אפילו החשש שמעשהו יעורר איבה על ישראל לא הרתיע את פינחס מלקום ולעשות מעשה".

כז,יח-כג: קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן–אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ: מדוע סמך משה את שתי ידיו, כאשר ה' ציווהו לסמוך את ידו? רש"ר הירש: "משה קיים את המצווה בכל ליבו בשתי ידיים … הוא עשה את יהושע לנושא במידה גדושה של רוחו ויוקרתו".

מטות
במדבר לא,יא: וַיִּקְחוּ, אֶת-כָּל-הַשָּׁלָל, וְאֵת, כָּל-הַמַּלְקוֹחַ–בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה: מהו שלל ומהו מלקוחל? רש"ר הירש: "שלל – כל הרכוש שנתפס במלחמה, שכן הרכוש הוסר (נשלל) מרשות בעליו הקודמים … כולל גם בהמות … (גם) רכוש שאין בו רוח חיים, ואילו 'מלקוח' מציין רכוש שיש בו רוח חיים, העומד ברשות בעליו החדשים רק אם הוא אוחז אותו ושומר אותו בלקיחת ידו".

במדבר לב,כד: בְּנוּ-לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם; וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם, תַּעֲשׂוּ: מדוע לְצֹנַאֲכֶם, ולא 'לצאנכם' (אל"ף אחרי הצדי"ק)? רש"ר הירש: "משה האריך את התיבה (צנאכם) כדי להשתהות בה, ובכך לרמוז: הצאן שלכם, שאתם דואגים לו יתר על המידה", שהרי בני גד וראובן הקדימו בבקשתם למשה את הצאן, על פני הטף: וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ, גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים, לְטַפֵּנוּ (טז).

במדבר לב,מא: וְיָאִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה הָלַךְ, וַיִּלְכֹּד אֶת-חַוֹּתֵיהֶם; וַיִּקְרָא אֶתְהֶן, חַוֹּת יָאִיר: מה מקור המילה חַוֹּת? רש"ר הירש: ייתכן ש'חוה' קרוב ל'חבא', 'חפא', שפירושם – להסתיר ולהחביא. באופן זה 'חוה' מציין את הכפר כמקום מגן, אשר דירותיו מיועדות בעיקר למגורים ולהגנת אנשים, אך אינן מקום עיקרי לפעילות האדם".

מסעי
לג,ז: וַיִּסְעוּ, מֵאֵתָם, וַיָּשָׁב עַל-פִּי הַחִירֹת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן; וַיַּחֲנוּ, לִפְנֵי מִגְדֹּל: מדוע כל הקטע של 'ויסעו' 'ויחנו' ברבים, רק 'וישב' ביחיד? רש"ר הירש: "הם שבו (לפי החירות) תוך אמונה בה', כאיש אחד בלב אחד, אף על פי שהציווי לשוב ודאי היה תמוה בעיניהם".

לג,נב-נג: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם … וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ: מה משמעות 'והורשתם'? רש"ר הירש: "'ירש' – קרוב ל'גרש', להוציא בכוח, ומכאן 'תירוש' – המיץ שסוחטים ומוציאים מהפרי … בבנין הפעיל 'ירש' פירושו להביא לשינוי בעלות על ידי הפעלת כוח … להוציא בכוח את היושבים מן הארץ, ובפסוק נג, "והורשתם את הארץ" – להוציא את הארץ מבעלות אלה היושבים בה עתה, 'לנקות' את הארץ מיושביה".

לג,נה: וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם: מדוע גדר קוצים (שכים) דווקא בעיניים? רש"ר הירש: "אם תאפשרו לתושבים עובדי האלילים להישאר בארץ, הם ייעשו לכעין גדר סביב למנהגיהם האליליים. טיבם של מנהגים אלה יהיה נסתר מתפיסתכם ובינתכם, ולא תמצאו בהם כל דופי".

דברים
דברים א,י: יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב: מה משמעות השוואת המון העם ל'כוכבי השמים'? רש"ר הירש: "בכך מתכוון משה לשלול את הרעיון המוטעה שהעם בכללותו אינו נחשב אלא כהמון לאין מספר, אשר ליחיד אין בו חשיבות, אלא המוני העם הם ככוכבי השמים … נודעת חשיבות עצמאית לכל יחיד ויחיד … והוא נתון להשגחתו הפרטית של ה'".

א,לט: וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע–הֵמָּה, יָבֹאוּ שָׁמָּה; וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה, וְהֵם יִירָשׁוּהָ: מהו 'טפכם' ומהו 'בניכם'? רש"ר הירש: "טף – הוא הילד בשחר ילדותו, הנקרא כך על שם הליכתו הטופפת והרופפת. אולם לא ברור לאיזה גיל הכוונה בלשון 'בניכם' … על כרחנו לומר ש'דעת טוב ורע' מתייחס לבגרות של שיקול הדעת המוסרי, שבה מתחילה אחריות מלאה כלפי ה' … אומרים חז"ל (במדבר רבה יח, ג) שאחריות מלאה כלפי ה' מתחילה רק מגיל עשרים".

א,מא: וַתַּחְגְּרוּ, אִישׁ אֶת-כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, וַתָּהִינוּ, לַעֲלֹת הָהָרָה: מהו 'ותהינו'? רש"ר הירש: "כל אחד מכם חגר עצמו בכלי מלחמתו והייתם סבורים שדי בכך … נמצא שעברתם ממורך-לב נפשע לעזות-מצח נפשעת, והמרתם חטא בחטא … דימיתם בלבכם שדי בחרבכם כדי לכבוש את הארץ (בלי לבטוח בה')".

ב,לד: וַנִּלְכֹּד אֶת-כָּל-עָרָיו, בָּעֵת הַהִוא, וַנַּחֲרֵם אֶת-כָּל-עִיר מְתִם, וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף: מהו 'עִיר מְתִם'? רש"ר הירש: "כל מה שהוא עראי (מתים = מתי) וחולף בעיר – האנשים החיים בני התמותה".

ג,יד: וַיִּקְרָא אֹתָם עַל-שְׁמוֹ אֶת-הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה: מה משמעות 'עד היום הזה'? רש"ר הירש: " (מסופר ב) במדבר לב, מא: וְנֹבַח הָלַךְ, וַיִּלְכֹּד אֶת-קְנָת וְאֶת-בְּנֹתֶיהָ; וַיִּקְרָא לָה נֹבַח, בִּשְׁמוֹ: גם הוא קרא אותה על שמו, אולם נרמז שם שהשם 'נובח' לא נשתמר, ולכך כנראה מתייחסות תיבות 'עד היום הזה' שבפסוקנו. השם שניתן על ידי יאיר כובד על ידי בני דורו, ולכן הוא נשתמר". כנראה נובח היה יהיר ולכן קרא על שמו, ויאיר – פעל להגנה, בלי יהירות, לטובת התושבים.

ואתחנן
דברים ד,ו: אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה: מה בא 'רק' למעט? ? רש"ר הירש: "ככל שאופי האומה הישראלית נראה משונה, לא ניתן להכחיש שישראל הוא 'גוי גדול' ו'עם חכם ונבון'. או שמא פירושו כך: גדולתו של גוי גדול זה מתבטאת רק בזה שהוא 'עם חכם ונבון'".

ד,מ: וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו … וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים: מה הקשר בין קיום מצוות לקיומנו בארץ ישראל? רש"ר הירש: "תהיה רשאי להחזיק בה רק כל עוד תוכיח את עצמך נאמן לאותו ייעוד".
ה,א: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם; וּלְמַדְתֶּם אֹתָם, וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם: מה נכלל במילים: לימוד, שמירה, עשייה? רש"ר הירש: "(נכלל בהן) כל מה שהתורה דורשת מאתנו: לקנות בשכלנו את מה שנאמר לנו ולהבינו על בוריו, לשוותו תמיד לנגדנו, ולקיימו בדקדוק ובהקפדה … לימוד ללא עשייה הוא חסר ערך וגם אינו מביא להבנה נכונה".

ה,יז: לֹא תִרְצָח, וְלֹא תִנְאָף; וְלֹא תִגְנֹב, וְלֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא: מה מלמדנו ו"ו החיבור בין כל הדברות העוסקות במצוות של בין אדם לחברו? רש"ר הירש: "ה' יביאנו במשפט, לא רק על מעשי עבירה, אלא גם על מחשבות עבירה, ואפילו על התאווה הפשוטה לרכוּש אסור … שכן לא ניתן להגיע לביטחון החברה על ידי שופטים ושוטרים, אלא רק על ידי הלך-רוח הנאמן של אזרחיה היראים מה'".

ה,כג (כד): קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע, אֵת כָּל-אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ–וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ: מדוע 'אַתְּ' בנקבה? הווי אומר אך ורק כמקבל, ללא כל פעולה מצדך. יש לנו בך אמון מלא שתמסור לנו רק את מה שקבלת מה', לא תהיה אלא כלי נאמן".

ו,כ: כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר, לֵאמֹר: מָה הָעֵדֹת, וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֶתְכֶם: מדוע התשובה לשאלת הבן היא סיפורי היסטוריה (עבדים היינו לפרעה, אותות ומופתים, לתת לנו את הארץ וכד'), ולא חוקים ומשפטים? רש"ר הירש: "תחילה יש למסור את העובדות ההיסטוריות המחייבות אותנו לשמור את המצוות, ורק אחר כך ניתן למסור את תוכן המצוות. בדרך זו תהא 'יראתו קודמת לחכמתו'".

עקב
דברים ז,טז: וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם; וְלֹא תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ: מה היחס בין רחמים למוקש? רש"ר הירש: "נטיית העם היהודי היא, ותמיד צריכה להיות, לגלות רחמים כלפי כל יצור חי … אל תגלה כלפיהם (העמים היושבים בארץ) כל רחמים , פן תבוא לעבוד את אלוהיהם … מלמדנו שהרחמים עליהם יביאו בוודאות למפלת ישראל".

ט,ז: זְכֹר, אַל-תִּשְׁכַּח, אֵת אֲשֶׁר-הִקְצַפְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמִּדְבָּר: איך אפשר 'לא לשכוח'? רש"ר הירש: "זכור זאת תמיד, כדי שלא תבוא לשוכחו".

ט,ט-י: בַּעֲלֹתִי הָהָרָה, לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית … וָאֵשֵׁב בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה … וַיִּתֵּן יְהוָה אֵלַי, אֶת-שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים–כְּתֻבִים, בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים: מדוע היה צורך להמתין ארבעים יום בין מתן תורה לקבלת הלוחות? רש"ר הירש: "מתן תורה חייב את העם לקיים את התורה, ואילו קבלת הלוחות נועדה להפוך את העם עצמו לשומרי התורה, נושאיה ומייצגיה עד עולם … במהלך תקופה זו כל יחיד ויחיד היה צריך לתקן את מידותיו … בזכות עצמו (בלי נוכחותו של משה)".

ט,כו: וָאֶתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַל-תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ: איך מתפללים לה'? רש"ר הירש: "בשם הראשון (יְהוָה – ו"ו בקמץ) הוא מציין שה' הוא אדוניו ושהוא עצמו עבד ה' … בשם השני (יְהוִה – ו"ו בחיריק) הוא מבטא את כל עומק ההנהגה האלוקית … ה' מנהיג בחסדו כל דור". התפילה הנכונה היא בהכנעה גמורה לה' תוך אהבת חסד ה', אף כשהוא מעניש במידת הדין.

י,כא: הוּא תְהִלָּתְךָ, וְהוּא אֱלֹהֶיךָ–אֲשֶׁר-עָשָׂה אִתְּךָ, אֶת-הַגְּדֹלֹת וְאֶת-הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה: מהם המעשים הגדולים והנוראים? רש"ר הירש: "הוא עשה 'גדולות' בהצלת ישראל, והוא עשה 'נוראות' בהבאת עונש על מצרים".

יא,יב: אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ–מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: מדוע 'רשית' (בלי אל"ף) ולא 'ראשית? רש"ר הירש: "רומז ל'רש' המורה על עוני… אין השפעות חומריות מהשנה שעברה שנותנות את אותותיהן בשנה החדשה … אופיה של כל שנה תלוי אך ורק בהתנהגותך המוסרית".

יא,יט: וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: מה מלמד המעבר מרבים (ולמדתם) ליחיד (בשבתך)? רש"ר הירש: "המחויבות שיש לכולם לתורה אחת יוצרת את הקשר (בין חלקי העם המפוזרים בתפוצות)… מצטרפים היחידים הרבים המפוזרים למרחוק – לחטיבה אחת, ובכל מקום ובכל זמן, ברשות היחיד וברשות הרבים, במנוחה ובפעולה".

ראה
דברים יא,כו: רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה: מה משמעות 'ראה'? רש"ר הירש: "אני (משה) פונה אליכם על יסוד כל הדברים שראיתם בעיניכם, ואשר הובאו לתודעתכם בסקירה על העבר שנסתיימה זה עתה. על יסוד כל אלה הגעתם לכלל ההכרה הוודאית שה' נתן את עתידכם בידכם – לברכה או לקללה".

יא,כט: וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל: מה משמעות הפכים כאלה -ברכה וקללה – בשני הרים סמוכים זה לזה? רש"ר הירש: "הר גריזים … הוא ירוק … הר עיבל … צחיח ושומם … שניהם מתנשאים מאותה אדמה, שניהם מקבלים מימיהם מאותו טל ומטר, אותו אוויר עובר על שניהם … הברכה והקללה אינן תלויות במצבים חיצוניים, אלא בנכונותנו הפנימית לזו או לזו, ביחס שלנו למה שמביא ברכה".

יב,יד: כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ–שָׁם, תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ; וְשָׁם תַּעֲשֶׂה, כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ: מה משמעות האיסור להקריב מחוץ למקום המקדש? רש"ר הירש: "איסור זה כובל אותנו עד עצם היום הזה … נמצא שהמקדש החרב עדיין שולט בליבם וברוחם של בני העם הפזורים, ומבחינה זו, המקום בחורבנו הוכיח עצמו כחזק יותר מהמקדש בתפארת בניינו".

יג,יח: וְנָתַן-לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ: מהו 'ונתן לך רחמים'? רש"ר הירש: "אין פירושו 'לרחם על מישהו' … (אלא) ה' יביא לידי כך שמישהו אחר … ירחם עליכם … (וכן) לאחר שמחית את עקבותיהם האחרונים של החטא והחוטאים, ה' יאפשר לך לנהוג שוב ברחמים".

טו,ז: כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ … לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן: האם זה נאמר לציבור או ליחיד? רש"ר הירש: "'כי יהיה בך אביון' יכול להיאמר רק לציבור, שכן לא ייתכן לומר ליחיד בנוגע לעצמו … 'לא תאמץ את לבבך' והמאמרים שלאחריו מכוונים בעיקר אל היחיד … נמצא שמצווה זו פונה אל הציבור והיחיד כאחד … שניהם (הציבור והיחיד) חייבים לעבוד זה לצד זה כדי להגיע למטרה שנקבעה על ידי מצווה זו".

טז,יז: אִישׁ, כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ: במה נמדד ערכו של אדם? רש"ר הירש: "על ידי מה שהוא נותן למטרות הרצויות בעיני ה'. ערכה של מתנתו אינו תלוי בגודלה האובייקטיבי, אלא הוא נקבע על פי יחסה לברכה שקבל מאת ה'".

שופטים
דברים טז,יח: שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ: מדוע הפנייה היא בלשון יחיד (תתן לך, אלוהיך, נותן לך, לשבטיך)? רש"ר הירש: "הפנייה בלשון יחיד היא אל הכלל הלאומי, שכבר יש לו נציגות – הסנהדרין של שבעים ואחד, והאומה באמצעות נציגותה תמנה שופטים ושוטרים. הם יתמנו "לך" – כשלוחיך".

יז,ח: כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע–דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ–אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: במי עוסק פסוק זה? רש"ר הירש: "פלא הוא אירוע שאינו קשור כלל וכלל לסדר הקיים של הדברים … פסוקנו עוסק באדם שתפקידו הוא ללמד תורה ולהכריע הכרעות על פי התורה (דיין) … 'וקמת' – … אם בית הדין עצמו היה זקוק להוראה בגלל ספק שלא הוכרע, היה עליו להפסיק את דיוניו ולעלות אל המקום שבו תתקבל הכרעה על כך".

יח,יג: תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: מהי תמימות לה'? רש"ר הירש: "הקיום של ייעודנו כעם סגולה, אומה הקנויה לה' לבדו … מצוות העשה של 'תמים תהיה' … דורשת מאתנו להימנע … לחזות את העתיד".

יח,טו: נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: מה תפקיד הנביא ומה אין תפקידו? רש"ר הירש: "תכלית הנביאים איננה למלא בישראל את מקום המעוננים והקוסמים … (ולא) כדי שנוכל להתייעץ עמו אודות תועלתן או אפשריותן המעשית של תכניותינו, או כדי לבקש ממנו את גילוי הנסתרות … לא כדי לגלות דרכו את מה שאנו רוצים לדעת, אלא כדי שהוא, הנביא, יוכל לספר לנו מה שה' רוצה שנדע … אל לך להתייעץ אתו, עליך לשמוע בקולו … 'יקים לך', לא 'ישלח לך' – ה' ירומם אותו ויזקוף את קומתו. ה' יחזק את מעמדו וייתן בידו את האמצעים המתאימים … כדי שיהיה מהימן עליך … כשליח ה'".

כ,יט: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר: מה הדמיון של אדם לעץ השדה? רש"ר הירש: "יבול האדמה הוא התנאי לקיום האדם … אל תכרות את עצי הפרי של העיר הנצורה משום שעצי הפרי מהווים את קיומו של האדם ולכן הם נכללים במצור … אסור לך לצור על העיר על מנת להשחיתה, כך אסור לך להשחית את עצי העיר". הכתוב מדבר במלחמת רשות.

כי תצא
דברים כא,יד: לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ: מהו 'להתעמר'? רש"ר הירש: "'עמר' מציין אגידת שיבולים לאלומות, ו'התעמק בי' פירושו ליצור לעצמו 'עומר' מדבר כלשהו, הווי אומר להרוויח וליהנות ממנו, לקצור ממנו דבר-מה. נמצא ש'לא תתעמר בה' פירושו לא תשתמש בה לכל עבודה שהיא".
כא,יח: כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה: מהו סורר ומהו מורה? רש"ר הירש: "סורר – סר בתמידות מן הדרך שאליה כוונו אותו, ומסרב ללכת בה … מורה – גם פועל במעשה נגד רצון הזולת … מורה לעצמו דרך אחרת … איננו מקיים את מצוות ה', והוא עושה את ההפך ממה שהחברה דורשת".
כב,ט: לֹא-תִזְרַע כַּרְמְךָ, כִּלְאָיִם: מדוע דווקא כרם אסור בכלאים? רש"ר הירש: "מצווה זו נובעת מקדושתה של ארץ ישראל … יש מין אחד של צמח שהיה מקום להעלות על הדעת שגידולו ייאסר לחלוטין על אדמת תורת המוסר של ה', משום שההנאה מפירותיו יכולה להביא אדם לחטאים ולכישלונות מוסריים, שאינם ראויים לבני אדם. ניתן היה לצפות אפוא שייאסר גידול ענבים בארץ ישראל, ולא עוד אלא שבקורבנות מייצג היין את תחושת השמחה העילאית לפני ה' … כתוצאה מכך התורה גודרת את גידול הענבים בארץ ישראל בהגבלות נוספות בצורת הלכות כלאים".
כג,יט: לֹא-תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: מה משמעות 'מחיר כלב'? רש"ר הירש: "מחיר כלב מזכיר אופי בהמי … גסות חברתית או קלון ובוז … נאסר משום שהוא מייצג עניין חברתי זה".

כד,טז: לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת: מדוע 'על בנים' ולא 'בחטא בנים'? רש"ר הירש: "אין כמעט אדם אומלל יותר מאשר בנים ואבות של עבריין … יש להם מצוקה חברתית, וזוהי מטרת הכרזה זו, לשמור על שמם הטוב – החברתי והמדיני, ועל הערכתם העצמית במדינה היהודית … 'על בנים' – בידי הבנים או בגרמתם (ולא בחטאם ממש)".

כי תבא
דברים כו,ה: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט: מיהו האב ומה האבדון? רש"ר הירש: "'אובד' פירושו הולך לאבדון … הפירות שבסל מעידים שבעליהם זכה לעצמאות מבורכת בארצו, והניגוד הגמור לכך בא לידי ביטוי בנשוא 'ארמי', שעל ידו מתאר המביא את אבי אביו … אברהם נולד בארם. לארם הוא קרא 'ארצי ומולדתי' (בראשית כד,ד). בכנען לא היו לו זכויות יליד הארץ להוריש לצאצאיו …. מאחר שהיה ללא מולדת, ובנוסף על כך סבל עד כה צרות ותלאות, דנו אותו הבריות להיות 'אובד', חסר סיכוי להשיג אי פעם עצמאות".

כו,יח: וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ: מהו 'האמרת' ו'האמירך'? רש"ר הירש: "גרמת שייאמר על ה' שהוא יהיה לך לאלוקים, וה' גרם שייאמר עליך שתהיה לו עם סגולה. הווי אומר, התחייבות ישראל לה' והבטחת ה' לישראל לא נשארו עניין פרטי בינו לבינם".

כז,א-ב: שָׁמֹר, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. כז,ב וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד: מדוע התורה עוברת מלשון יחיד לרבים ולהיפך? רש"ר הירש: "שינוי זה מורה שתפקיד שמירת התורה, שלמענו ניתנה הארץ לעם ישראל, איננו רק באחריותם של בני האומה היחידים, וכן איננו רק אחריות הציבור … אלא הוא אחריותו … של כל האומה בשיתוף פעולה מאוחד".

כז,ד: תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל: מדוע דווקא בהר עיבל יש לבנות את המזבח לה'? רש"ר הירש: "על פסגתו השוממה של הר עיבל … תקים את אבני התורה ותבנה מהן מזבח. קיום תורת ה' מביא להעלאת כל דבר ארצי אל ה', ודבר זה איננו תלוי בשום מצב ארצי. האדמה הדלה ביותר בעולם יכולה לשמש בסיס לתורה".

כז,טו: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה: מהו 'ארור'? רש"ר הירש: "המתנהג כלפי חוץ כצדיק הדבק בה', אך בסתר הוא כופר בכך שה' הוא האלוקים ואין בלתו … הצבוע אשר מעמיד פנים כאחד מהנכבדים בחברה אך בסתר הוא שטוף בזימה".

כח,ב: וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ: כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: האם אנו צפויים יותר לקללות או לברכות ? רש"ר הירש: "ברכות הפריחה וההצלחה באות עליך מאליהן … הן משיגות אותך … כדי לסייע לך במאמציך". כדי "לזכות" בקללה עליך לעשות עבירה. כדי לזכות בברכה, עליך רק לשמוע בקול ה', והברכות תבאנה מאליהן.

כט,ד: וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה, בַּמִּדְבָּר; לֹא-בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם, וְנַעַלְךָ לֹא-בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ: מדוע שמלות ברבים ונעל ביחיד? רש"ר הירש: "כאשר מתבלות הנעליים … מורגש הדבר תחילה רק על ידי מי שנועל אותן. לעומת זאת, כאשר בגדים מתבלים – ניכר הדבר ממבט ראשון לכל".

ניצבים

דברים כט,ט: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: אתם ניצבים, ואני לא ניצב? רש"ר הירש: "אתם קיימים וניצבים לעד. אני עומד להיפטר מן העולם, וגם יהושע, שאני מוסר אתכם לידיו, עתיד יום אחד ללכת לעולמו. וכמו כן כל המנהיגים שיקומו אחריו, דור אחרי דור, ילכו לעולמם … רק אתם – האומה – היא בת אלמוות, נצחית וקיימת לעד".

כט,יג-יד: וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם–אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם: איך אפשר לחייב בברית מי שאיננו נוכח? רש"ר הירש: "כדרך שההתחייבות באלת הברית איננה מוגבלת לאנשים מסוימים, כך גם איננה מוגבלת למשך זמן תקֵפותה. התחייבות זו נוהגת בכל האנשים הנמנים על האומה הישראלית, בכל הזמנים".

ל,יא-יד: כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא … וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ: מה משמעות 'בפיך ובלבבך לעשותו? רש"ר הירש: "לא נפלאת … התורה איננה עוסקת בסודות על-טבעיים … ולא רחוקה היא – הבנת התורה וקיומה אינם תלויים במצבים רחוקים שאינם בהישג ידם של המחוייבים על ידה. לא בשמים היא – הידע והמעשים שהתורה מתכוונת אליהם אינם בתחום העל-טבעי השמימי … עליך רק להתעמק בעצמיותך הפנימית … אין לבקש אחריהן בשמים או מעבר לים, שכן הן נתונות לך 'בפיך' – הווי אומר על ידי המסורת הנלמדת מפה לפה".

וילך

לא,א: וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל: מדוע משה הולך אל העם ולא קורא אותם אליו כמנהגו? רש"ר הירש: "(משה) יכול להניח ששליחותו נשלמה ויש באפשרותו לפנות עתה לצרכי השעה … להיפרד מן העם, להציג בפניהם את יורשו … למסור לכוהנים ולזקני האומה את התורה שבכתב … לפיכך הוא לא אסף את העם אליו כמנהגו כל אימת שפנה אליהם בשם ה', אלא 'וילך' – הוא הלך להיפרד מהם בדרך הפשוטה האופיינית לאיש זה העניו מכל אדם".

לא,י-יא: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה–בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל—בְּאָזְנֵיהֶם: האם כינוס העם במועד שנת השמיטה נועד ללמדם תורה? רש"ר הירש: "מצוות תלמוד תורה מוטלת בכל יום ויום על כל האדם … 'בבוא כל ישראל' – בעת שכל עם ה' נענה לקריאת ה' ובא אל המקום בו נבנה המקדש – לא עבור ה', שניתן למוצאו בכל מקום על ידי המבקשים אחריו, אלא עבור ההבטחה להשראת שכינת ה' בקרב העם .. כך היא תכריז … שהדרך אל ה' תימצא רק בדרך אל התורה … שהתורה היא התנאי לאחדות האומה ולהגנת ה' עליה".

האזינו
דברים לב,א: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי: מדוע השמים יאזינו והארץ תשמע, ומה ההבדל בין האזינו לתשמע? רש"ר הירש: "האזין – להטות אוזן … להקשיב … ניתן לשמוע גם ללא רצון (להקשיב) … השמים והארץ נדרשים לייצג את ברית ה' … השמים הם פעילים. הארץ בעיקרה בלתי-פעילה, משום שכל הברכה והקללה … מתרחשות כתוצאה מהשינויים בחלל העולם … לפיכך נאמר כאן 'האזינו השמים … להטות אוזן … לעומת זאת נאמר 'ותשמע הארץ', לא 'ושמעי הארץ' – שמיעת הארץ היא בעיקרה תוצאה עקיפה של 'האזינו השמים'".

לב,ה: שִׁחֵת לוֹ לֹא, בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל: מה משמעות ההשחתה? רש"ר הירש: "הפגם העתיק שלהם (מומם) השחית אותם עד כדי כך שהם הפכו להיות לא-בניו של ה', והפגם הזה הטבוע בהם הוא 'דור עקש ופתלתל'". מסקנה: אל תהיה עקשן.

לב,טו: וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט: מהו 'ישורון'? רש"ר הירש: "חובת ישראל היא להיות ישר ולא לסטות לעולם מהדרך הישרה של ייעודו. השווה 'זבולון' מ'זבול'. … זהו החזון המוסרי שנקבע לעם ישורון".

לב,כח-מג: כִּי-גוֹי אֹבַד עֵצוֹת, הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם, תְּבוּנָה: מה התהליך שעבר על הגויים? רש"ר הירש: "הגויים המתנגדים לישראל יאבדו כתוצאה מיהירות חכמתם המדינית והם עצמם ישיאו את העצה שתביא לחורבנם. חסרה להם התבונה להסיק את המסקנות הנכונות מן האירועים והמציאות שהם רואים. לוּ חָכְמוּ, יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ, לְאַחֲרִיתָם (כט): אילו היה ליבם פתוח לקבל חכמה היו נותנים דעתם וליבם להבין את דין ה' הנעשה בישראל לנגד עיניהם, שבו הם עצמם משמשים כמכשיר. … הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו (מג): ספר זה של תורת ה' ייוודע בעולם על ידי נושאיו הפזורים וייהפך למורשת לכל האומות … ולבסוף יבינו אותה". שמחת הגויים תהיה בהבנתם את תכלית ישראל, שנועדה לסלול גם לגויים את הדרך לשיוויון ואחווה, צדק ואנושיות.

וזאת הברכה

דברים לג,א: וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים–אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מדוע משה מכונה כאן 'איש האלוהים'? רש"ר הירש: "ברכה זו לא הייתה דבר ה' אלא דברי משה, והכינוי שניתן כאן למשה מלמדנו שלדברים אלה יש לייחס ערך הרבה יותר גדול מאשר הערך שהיו מייחסים לדברי אדם מן השורה … היא נאמרה ברוח הקודש'".

לג,ח: וּלְלֵוִי אָמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה: מדוע כאן מקדים 'תומים' ל'אורים', הרי מדובר על 'אורים ותומים'? רש"ר הירש: "תומים – הייצוג של השלימות הרוחנית הגדולה ביותר … אורים – הדרגה הגבוהה ביותר של ההארה השכלית … מה שנדרש בראש וראשונה משבט זה אינו חריפות שכלית (אורים) אלא יושר מוסרי (תומים) … בגלל שהוא 'איש חסידך' נתת לו את 'תומיך ואוריך' … חסידך – האיש אשר הוכיח עצמו כ'חסיד' שלך, היא המדרגה הגבוהה ביותר של חוסר אנוכיות בחיי המעשה".

לג,יי-יט: וְלִזְבוּלֻן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ. עַמִּים, הַר-יִקְרָאוּ–שָׁם, יִזְבְּחוּ זִבְחֵי-צֶדֶק: מהם 'זבחי צדק'? רש"ר הירש: "ליששכר יש חלק ברוח היושר וההגינות שזבולון מפתח במסחרו, ולזבולון יש חלק בסביבה הנוחה שבה יששכר יכול לעמול בעבודתו הרוחנית. שניהם יחד עורכים לעמים את ההיכרות הראשונה עם רוח ישראל וחיי ישראל ועם מקור שניהם – מקדש תורת ישראל. הם מזמינים עמים לעלות אל 'ההר' ולזבוח שם זבחי צדק – שכן העמים שהם סוחרים אתם ילמדו לדעת ולכבד את רוח ישראל ותורת ישראל, ובסופו של דבר הם יעלו אל הר בית ה', ושם בהתמסרות לאל האחד, יזכו לקדושת חיי חובה בצדק".

לג,כ: וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד: מה מיוחד בהרחבת גד? רש"ר הירש: "הודות לרשות שניתנה לגד להתיישב בעבר הירדן, נעשה חסד גם עם משה, שבכך זכה להיקבר בארץ בני עמו … ברוך ה' אשר נתן לגד להרחיב את גבולו".

לג,כט: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ: מהי ההתכחשות של האויבים (וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ)? רש"ר הירש: "יבוא יום שהעיקרון שאתה מרים על נס ישוב וייראה לעין כל בניצחון כה גדול, עד שכל מתנגדיך יתכחשו לכך שבעבר הם התנגדו אליך".

——–תם ונשלם לקט ביאוריו של רש"ר הירש לתורה ————-