מפירוש "שפתי כהן" על חמישה חומשי תורה, לרבי מרדכי הכהן זצ"ל
מתוך ויקיפדיה:
רבי מרדכי הכהן (מכונה בעל הש"ך על התורה), חי במפנה המאות ה-16 – ה-17 היה מקובל ומחבר הספר שפתי כהן על התורה. התגורר בצפת, ולמד שם מפי רבי ישראל די קוריאל. בהמשך גורש ונדד לארם צובא.
ספרו, "שפתי כהן", הוא פירוש לתורה על דרך רמז וסוד. הספר נדפס בוונציה בשנת ה'שס"ה (1605), בחיי המחבר, ומאז נדפס במספר מהדורות נוספות. דברים מספרו מובאים עשרות פעמים בספרי הרב חיד"א , בהדגשה "הרב שפתי כהן על התורה", כדי להבחין בינו לבין שפתי כהן על השולחן ערוך.
מתוך "בשער הספר" – הקדמתו של הלל שמואל דונט לספר "שפתי כהן" בהוצאת "תפארת" בירושלים, תשס"ד:
מגלה רבינו המחבר את מהות הספר ועניינו … כי התורה היא רוחניות דקה, זכה מן הזכה, ואנו המלובשים בחומר – אין לנו יכולת להשיגה רק על ידי שמתלבשים בלבושים … משנשתברו הלוחות ונעשו על ידי בשר ודם, ניתנה רשות לבני אדם לחדש ולדרוש בה … לבאר ולפרש מה שקבלה נשמתו בסיני. ואם לא יכתבם נראה לי שהוא נענש כמו הנביא שכובש נבואתו, שחייב מיתה. … פירושו לתורה כלול מכל ארבעת חלקי פרד"ס … הספר נדפס לראשונה בויניציה שנת שס"ה בחיי המחבר".
מתוך הקדמת המחבר:
היום קצר והמלאכה מרובה … (אדם) טרוד אחר טרפו ומזונו … לעלוקה שתי בנות הב הב, הב מה לאכול בערב, הב מה לאכול בבוקר … אילו לא נשברו הלוחות לא היה רשות לשום אדם לחדש בה שום חידוש או לעשות בה שום פירוש מבשר ודם … אבל כשנשתברו ונעשו על על ידי בשר ודם – ניתנה רשות לחדש ולדרוש בה … אין לי שום מפרש כי אם רבינו בחיי ז"ל ורש"ל ז"ל ורבי מנחם ריקנאטי ז"ל והזוהר … הפשט יש לו צורך והדינים אינם אלא מפשטי התורה … וצריך אתה לדעת שהתורה נבנית על האותיות, והאותיות נבנו על המילות, והמילות על השמות, והשמות על שם ההוי"ה …".
————————————————
פרשת בראשית – מפירוש "שפתי כהן" לתורה:
בראשית א,א: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ: מדוע ה' ברא קודם את השמים ואחר כך את הארץ? ש"כ (= שפתי כהן): להראות כוח מעשיו שאינו כבשר ודם. בשר ודם כשרוצה לבנות בית ועלייה, בונה הבית תחילה ואחר כך בונה העלייה, אבל הקב"ה בנה העלייה תחילה, שנאמר: המקרה במים עליותיו (תהלים ק"ד,ג), זהו "'בראשית ברא אלוהים'".
א,לא – ב,א: יוֹם הַשִּׁשִּׁי. {פ} וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם: מדוע 'הששי' (בה"א היידוע? ש"כ: "כשבא יום ששי בסיוון – שקיבלו יראל התורה – אש בקבלתם 'ויכולו', כביכול נעשו שותפים לקב"ה במעשה בראשית … ביום הששי הידוע שהוא ששי בסיוון, אז נשתכללו השמים והארץ … ולזה לא נזכר שם הוי"ה בבריאה, שאין התכלית בבריאה כי אם בקבלת התורה, שניתנה בשם 'אלוהים'".
ב,יז: בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ–מוֹת תָּמוּת: מדוע הכפילות 'מות תמות'? ש"כ: "כי הולך ומתמעט בקומה ובקוצר ימים, ובקוצר הימים נתקצר גם כן העולם ומהלך הגלגלים והימים, כי כפי ערך אורכו – כך היה העולם ארוך והיו הימים ארוכים … ולעתיד לבוא שעתידין להלוך בקומה זקופה, שנאמר 'ואולך אתכם קוממיות' … ויהיה כל יום כמו שנה של זמן הזה או יותר".
ג,א-ה: וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה … וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע: ש"כ: למה פיתה לאישה ולא לאדם? חז"ל אמרו שהאישה נוחה להתפתות שדעתה קלה, והרי אנו רואים שאדם היה נוח להתפתות … כשנתנה לו מיד אכל … ולא שאל ולא דיבר … ועוד, אדם חכם גדול יציר כפיו של הקב"ה – איך נתפתה … אלא הפיתוי שפיתה (הנחש) לאישה לא יכול לפתות לו לאדם … באכילתכם נעשיתם מורכבים מטוב ורע, ואדם טוב בלא רע, שהוא יציר כפיו". להבנתי, הנחש ידע שאדם לא יתפתה כי אדם ידע שאין בו רע.
ד,ד: וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן: ש"כ: "למה התחייב הבל הריגה? לפי שלא נתעורר מדעתו להקריב קרבן, אלא אחר שהקריב קין … קין – רמז לעולם הזה לקנות קניינים, והבל – מהביל כל זה העולם … והבל המהביל הרג עצמו לקנות חיי העולם הבא … 'והבל הביא גם הוא' – שהקריב גופו ונפשו".
נח
בראשית ו,ט: אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ–נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: מדוע פעמיים 'נח' ברצף? ש"כ (= שפתי כהן): "לומר לך שכל מי שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו. זהו צדיק בדורותיו, שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו, שנאמר 'כי אותך ראיתי צדיק לפני'".
ט,יח: וַיִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן-הַתֵּבָה–שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן: ש"כ: "כנען עדיין לא נולד, למה נזכר? … חם לא היה ראוי לצאת מן התיבה שהוא מאותם ששימשו בתיבה, ולמה יצא? כדי להוליד כנען, כדי להושיב ארץ ישראל ולבנותה ולזורעה ולנוטעה, לקיים ייעודו שייעד לישראל, ארץ זבת חלב ודבש".
ט,כ: וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם: מדוע נח נוטע כרם מיד עם צאתו מן התיבה? ש"כ: "רצה נח לראות אם בניו ראויים לברכה, ואם כנען חזר מסורו הרע (של אביו חם) ששימש בתיבה, אם חזר בו עתה שהוא גדול, והוא אבי בנים, ולזה אמר 'וחם אבי כנען', ויחל – שנעשה חולין לנסות בניו, ושתה מן היין, לראות אם ימשכו בניו אחריו".
לך לך
בראשית יב,א: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: מדוע לא גילה ה' לאברם לאיזו ארץ ילך? ש"כ (= שפתי כהן): "כדי שלא ידע השטן ויקטרג עליו וימנענו בדרך … סימא עינו כדי שתחול הברכה בדבר הסמוי מן העין".
יב,ד: וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה: מדוע הלך מיד לאחר שה' ציווהו ללכת, לפני שהכין צידה ומכר את נכסיו? ש"כ: "להודיעך זירוזו ובטחונו בה' … מרוב חיבתו לה' שלא חשב עצמו ולא אשתו ולא כל מה שעמו".
יב,ד: וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן: לשם מה מציינת התורה את גילו של אברם? ש"כ: "ללמדך שמאה שנה הייתה ישיבתו בארץ ישראל … מנין ק' – קדושה".
יב,יג: אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ–לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ: ש"כ: "איך הביא אשתו בבחינת הניסיון? … אלא אמר לה אברהם, כל מקום שבאנו – פרסמנו את אלוהותו יתברך, ויצא לנו מוניטין, ובארץ מצרים הם כולם מכשפים, ויאמרו שכל מה שעשינו הכל בכישוף, ולא יאמינו לי מה שאומר להם על עניין קבלת אלוהותו יתברך … על ידי היופי שלך יתפרסם אלוהותו יתברך ,,, לכן שני יו"דין (ייטב) שהיא טובת העולם הזה – שהוא חיות הגוף, וטובת העולם הבא – שהיא חיות הנפש".
יב,יז: וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי: מדוע ניגע ה' גם את אנשי ביתו של פרעה? ש"כ: "כדי שיידעו הכל שלא קרב אליה (פרעה), שהרי אנשי ביתו לא קרבו אליה ולקו, אלא ודאי על הלקיחה לבד, שנאמר וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה, על זה היה הלקות, ובזה היו שווים פרעה ואנשיו".
טו,יג: וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: מהו הרכוש הגדול שהובטח לאברהם? ש"כ: הבטיחו ה' שיקבלו ישראל התורה, שהיא רכוש גדול, שאין למעלה ממנו. וכן 'יצאו ברכוש' גימטריה 'זו התורה' … 'בשכר גדול' … 'זה בזמן מלך המשיח' (עם הכולל)".
יז,א: וַיְהִי אַבְרָם, בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם: ש"כ: "למה המתין לו ה' עד זה הזמן לצוותו על המילה, ולא קודם" …לא היו הגרים מתגיירים לפי שהיו אומרים אברהם נימול כשהכיר בוראו, ואנו הכרנו בוראנו זה כמה ולא מלנו … עד תשעים ותשע הוא שנות האדם – אחר זה הזמן הוא כאילו מת ועבר ובטל מן העולם (אבות ה,כא) … נימול אברהם בן תשעים ותשע, כדי לפתוח פתח לגרים, וליתן שכר ימים ושנים שיש להם זמן להתגייר עד יום מותם".
יז,טו: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי: כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ: מדוע שינה ה' את שם שרי ל'שרה'? ש"כ: "כשאתה קוראה שרי – משמע שהיא שרתך, ואני נתתיך אב המון גויים – אב לכל העולם כולו … שרה שמה – לומר שמיום שנתתיך אב המון גויים – נעשית היא גם כן שרה על כל העולם, אתה מלך והיא מלכה".
וירא
בראשית יח,י: שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ: מדוע מדגיש ה' 'בן לשרה אשתך'? ש"כ (= שפתי כהן): "אמרתי לך לעיל 'וגם נתתי לך ממנה בן' … לפי שישמעאל הוא מן השפחה אינו קרוי בן".
כא,ב: וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן: מדוע כתוב 'לאברהם', הרי זה ברור? ש"כ: "להודיעך שבעת שנתבשרה האמינה וכיוונה דעתה באברהם שיהא צדיק ושלם בכל מידותיו של אברהם ושיהא דומה לו … מעת ההיריון עד עת הלידה לא הסיחה דעתה מאברהם".
כא,י: גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: מדוע 'בנה' ולא בנך'? ש"כ: "כי לא כיוונה לך, אם כן אינו בנך אלא בנה".
כב,ו: וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ: מדוע לא שם אברהם את העצים על החמור? ש"כ: "לא רצה להוליך בהמה טמאה וכל שכן בהר המוריה ועוד שמא יטיל גללים ויטנף … שמעתי שמה ששם העצים על יצחק הוא כדי להתחיל לנסותו אם יקבל מצוותיו אם יבעוט".
כב,טז: וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה: כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ: מדוע 'כי' אם כתוב 'יען'? ש"כ: "פירוש 'כי': דהא, אמר לו הרי עשית והמעשה אין ערך לשכרו, כי שכר המצווה בהאי עלמא ליכא, כי ברך אברכך".
כב,כ: וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם, לֵאמֹר: הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם-הִוא, בָּנִים–לְנָחוֹר אָחִיךָ: מה הקשר בין הדברים שעברו על אברהם ללידת מילכה? ש"כ: "בא ה' לנחמו עד שלא נשחט (יצחק) ואמר לו 'הנה ילדה מילכה גם היא', שלא הייתה ראויה אלא לפי שהוא אחיך, בזכותך זכה לבנים … וכדי להוליד רבקה זוגתו של יצחק, כדי לקיים מה שאמר לך 'כי ברך אברכך' … ו'ביצחק יקרא לך זרע' ולא ישמעאל".
מבחר גימטריאות מש"כ: רחם = אברהם, ותהר = תורה, מים = מלאך, המריה = בא"ת ב"ש : ציגמ"ץ – גימטריה 'רגל', רמז לו שעתידין הדורות לעלות שם שלושה רגלים.
חיי שרה
בראשית כג,ד-ט: גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם … נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ–בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ … וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר … וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם–לַאֲחֻזַּת-קָבֶר: ה"שפתי כהן" שואל כמה שאלות: 1. "למה אמר 'גר ותושב' שזה היפך הנכון? … 2. למה אמר 'בקצה שדהו', יאמר בשדהו, 'בקצה' למה? … 3. בדברי אברהם שאמר נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי, שָׁמָּה (כג), למה לא יתן גם כן כסף המערה, ויאמר 'כסף השדה והמערה קח ממני'?" עונה ש"כ (= שפתי כהן): "1. אמר 'גר ותשוב' לומר תדעו למה עד עתה לא קניתי קבר, לפי שאין לי מקום קבוע … אבל עתה אני תושב הואיל ומת לי מת כאן, נראה שכוונת ה' שאדור ביניכם, לפי שחצי גופי כאן … 2. ולא יערערו אחר כך לומר אנו קודמין שאנו בני המצר … 3. כדי שלא יאמר עפרון' מערה מכרתי, דרך למערה לא מכרתי'".
כד,א-ב: וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים … וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ: שואל הש"כ: "למה קראו 'זקן' הלא באותו זמן היו מאריכין ימים … למה ציוה לעבד, יצווה ליצחק שהיה בן 37 שנה?", ועונה: "זקן – לפי שנתמעטו השנים משנות מדור המבול, שאמר 'ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה' וכשעבר אברהם מ 120 שנה שהיה בן 137 שנה – נקרא זקן … ואמר אל עבדו 'זקן ביתו' שהיה דומה לו במידות, וזהו 'המושל בכל אשר לו' – שהיה גובר על יצרו".
כד,כג-כה: הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ, לָלִין … וַתֹּאמֶר אֵלָיו … גַּם-מָקוֹם, לָלוּן: מדוע הוא אמר 'ללין' והיא 'ללון'? ש"כ: "הוא אמר ללין – הוא לבדו, והיא אמרה ללון – לו ולגמלים".
מבחר גימטריאות מש"כ: צעיף = אלוו ענני כבוד; שיבה = אברהם אבינו.
תולדות
בראשית כה,כז: , וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה: ה"שפתי כהן" שואל כמה שאלות: 1. "היה לו לומר 'איש ציד', למה אמר 'יודע ציד'? 2. (למה) 'איש' 'איש' – שתי פעמים למה? … 'ויהי עשו' – ווי ליה שהוא איש יודע , לא עתה מחדש אלא כאילו הוא איש גדול, שהוא למוד והוא דומה לנמרוד שהיה צייד … וגם כן היה איש שדה, הורג נפש, דומה לקין".
כה,לא: וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי: מדוע היה דחוף ליעקב לבצע את עסקת המכירה, 'היום'? ש"כ: "אם היה גובר העיפות עליו היה מת … ולזה אמר 'מכרה כיום', שלא יבוא יום אחר כמו זה היום וימות, ותמות הבכור גם כן עמו".
כז,ד: בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת: כמה שאלות: 1. מדוע יצחק מעדיף לברך את עשו ולא את יעקב. 2. 'שא נא כליך' – לא היה צריך לומר אלא 'וצודה לי ציד', ודאי שיקח כליו. 3. וצודה לי, ועשה לי, והביאה לי -לי לי לי – למה? ש"כ: "1. ראה שהוא בנו והוא הגדול ויוצא לתרבות רעה, לכך רצה לברכו … וכשיראה שגבר חסד ה' עליו בלא עמל ובלי טורח – יחזור בו… 2. אני רוצה שתצוד צידה על ידי טורח ועל ידי עמל כדי להרבות שכרך … 3. איני צריך מאכל אלא לזכותך … כשתצוד תאמר זה לכבוד אבי … כל דבר ודבר עשהו לשמי".
כח,ב: וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ: ש"כ: "למה הזקיקו ליקח מבנות לבן, וכבר היה יודע שהיה רשע, כי ודאי העבד סיפר לו? … כשראה יצחק שיצא ממנו עשו ומאברהם יצא ישמעאל, פחד שמא עדיין לא נשלם תיקונו של אדם, ויעקב הוא השלישי, לזה אמר לו – לך אל מקום הרשע … בזה יבחן אם יש שום דופי, שכשרוצים לבחון שום דבר משימין עמו הנגדי, אם עומד נגד הנגדי אז יוכר ערכו … אז יוכר שנשלם גלגולו של אדם".
מבחר גימטריאות מש"כ: ושני לאומים ממעיך יפרדו = צדיקים מתגיירים; יעקב = חיי העולם הבא; ויקראו שמו עשו = קרוע / עקור; יעקב = לעולם; ועל חרבך תחיה = שטן הנשמה; שם באר מים חיים = הוא סוד התורה; אורות = תרי"ג; (וילך) עשו אל ישמעאל = הלך זרזר אצל ערב.
ויצא
בראשית כח,כ: וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: האם ליעקב היה ספק שה' יהיה עמו? ש"כ: "הכוונה באומרו 'אם יהיה אלוהים עמדי' הוא שהולך לחוץ לארץ תחת ממשלת השרים שה' חילק האומות והארצות לשבעים שרים ולקח לו ה' לחלקו יעקב … ועתה הוא הולך ונכנס בגבולם, ולזה אמר, אם יהיה אלוהים, ששרי האומות נקראו אלוהים … לזה 'אם יהיה אלוהים' שהוא שרו של לבן – עמדי, שלא יקנא ויערער עלי".
כט,יז-יח: וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל: האם יעקב אהב את רחל בגלל יופיה? ש"כ: "קודם שנעשית רועה הייתה יפה, ואחר כך הלך היופי מחמת העייפות של הרעייה, ועם כל זה 'ויאהב יעקב' … ראה בה צניעות, שבאה אחר כל הרועים … מכאן ידע שאין לה שום עסק עמהם, מיד וישק יעקב לרחל".
כט,כב: וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה: מדוע אסף לבן את כל אנשי המקום? ש"כ: "מה שאספם הוא לעשות רמאות … כדי שיראה יעקב כל כך אנשים, יאמר בלבו, הואיל ונעשה הדבר בפומבי לא יוכל לעשות רמאות, ולא יבדוק ולא יחפש אחר הדבר … וקודם שאספם לקח המשכונות (= מתנות לחתונה) לעשות המשתה, ואחר כך 'ויעש משתה' – ולא להם אלא לעצמו".
לא,מו: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים, וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ-גָל: מהו לשון 'לקטו', עדיף היה 'קחו'? ש"כ: "לפי שיעקב היה בעל כוח (ויגל את האבן, כמעביר פקק) … לזה הוקטנו בעיניו אותם אבנים, לזה אמר בהם 'לקיטה', אבל בערכם (של 'אחיו') היו גדולות, לזה נאמר בהם 'קיחה'".
מבחר גימטריות: את האבן = המלך המשיח; והשקינו הצאן = זו תורה (עם הכולל).
וישלח
בראשית לב,ו: וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה: מדוע מצטנע יעקב, שהיה לי רק קצת, ביחיד? ש"כ: "כל מה שהרווחתי עמו אינה אלא אחת מני אלף שהייתי מרוויח עם אחר … מכאן תראה שלא נתקיימה ברכת אביך שהם 'הווה גביר' ואני עבדתי בחינם, אם כן אינך כדאי לשנוא אותי … אני נתעסקתי בדברים שאין להם אחריות (קרקע) שאפילו יהיו כולם אלפי פעמים – חבוא עליהם מגיפה ולא יישאר מהם כי אם מעט מזעיר … אני מצטער על מה שאבדתי זמני על זה העולם, כי כולו הבל והוא כלה ונפסד, כי כל מה שהרווחתי אינם חשובים אלא כאחד".
לב,ט: וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ–וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה: ש"כ: "למי אמר, ועוד מי אמר לו שיהיה המחנה הנשאר לפליטה? …אמר יעקב לשני המחנות שהיו עמו, אמר למחנה האחת שהיא מחנה של דין … הכהו אבל לא תהרגהו, שלא ישמע אבי יצחק שנהרג בסיבתי ותהפוך לי הברכה לקללה, אלא הכאה לבד כדי שימנע מלהילחם, והיה המחנה הנשאר שהוא מחנה רחמים לפליטה, שירחמו על הילדים ועל הנשים, שידברו על לבן שלא יפחדו ולא ייבהלו מעשו ואנשיו, זהו 'לפליטה' ולא אמר 'פליטה'.
לב,יט: וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב–מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם-הוּא, אַחֲרֵינוּ: מי הוא 'גם הוא'? ש"כ: "הוא אלוהינו גם כן עמו ובא אחרינו".
לה,כ: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ–הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם: מדוע רק לרחל הוקמה מצבה, ולא לשרה או רבקה? ש"כ: "כדי שיצאו בניה מירושלים שישתטחו על קברה להקל הגלות מעליהם, ולזה לא קברה במערה, אלא בגלוי, כדי שתראה בצער ישראל ותרחם עליהם ותמיד עיניה עליהם, ורואה ומבטת בהם בעין החמלה".
לה,כב: וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל: ש"כ: " מה עלה בדעתו של ראובן לעשות זאת שבלבל יצועי אביו … ואמר 'וישמע ישראל' – היה לו לומר 'וירא ישראל'? … ראובן ידע שהבכורה אינה שלו, שכוונת יעקב הייתה ברחל, וסוף הבכורה שתינטל ממנו ויהיה הסרחון (בושה) לאימו, שהיא עשתה ונכנסה תחת אחותה, אמר ראובן אני אעשה פעולה זו, שאם תינטל ממני הבכור יאמרו על שבלבל יצועי אביו נטלה, יותר טוב שיתלו הסרחון בי ולא על אמי, לזה אמר 'וישמע ישראל', רוצה לומר הבין כוונתו".
מבחר גימטריאות: שעירה = המלך המשיח; ארצה שעיר – ראשי תיבות א"ש; שדה אדום – ראשי תיבות א"ש; הצילני = הקץ; אחי = אויב.
וישב
בראשית לז,ב: וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם: מדוע 'ויבא' (ולא ויוצא, כמו 'ויוציאו דיבת הארץ'), מדוע 'אביהם' ולא אביו? ש"כ: "ויבא – שהביא הדברים, שהם אמת. ולזה אמר 'אל אביהם' … שאינם כמנהג אביהם".
לז,ז: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה: מה רומז 'מאלמים אלומים' ולא מאספים עומרים, או מעמרים עומרים? ש"כ: "אמר להם ברמז, 'כל דאלים גבר', ואמר 'קמה וגם נצבה' – 'מלוך תמלוך' , שתי פעמים – בזמן גואל ראשון ובזמן גואל אחרון שהוא מלך המשיח … שתי פעמים 'מאלמים אלומים' … 'תמשול בנו' – אחד כשירדו למצרים פעם ראשונה … ופעם שנית בעניין הגביע".
לט,כ: וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר: מדוע 'ויקח' ולא 'ויתן', ומדוע 'אל בית הסוהר' ולא 'בבית הסוהר'? ש"כ: "לומר שבעל כורחו הוא נותנו (ולא לוקחו) כדי שלא להוציא לעז על אשתו, ולזה אמר 'אל בית הסוהר' – לא נתנו בעצמו, שאין דעתו נוחה בזה אלא נתנו לאחר להוליכו לבית הסוהר".
מ,טו: כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים: מה הרמז בכפילות 'גונוב גונבתי'? ש"כ: "משלם עוון אבות אל חיק בניהם, שבעוון שגנב אבי לב לבן – גונבתי, שאסור לגנוב דעת הבריות, אפילו דעתו של עכו"ם".
מבחר גימטריאות: זקנים – רז, שלשה סלי = עתיד ליהרג, אכל אתם מן הסל מעל ראשי = זה הוא משיח בן יוסף ועתיד ליהרג, פרץ = זה משיח, הסל = המן.
