מדברי הרב אביגדור נבנצל על פרשות השבוע

פירושים לתורה שנשמעו מפי הרב אביגדור נבנצל
נכתבו על ידי בו ציון רוטנברג

הקדמה
מתוך הספר "כי מציון" שחובר בידי בן ציון רוטנברג, ויצא במהדורה שנייה בשנת תשפ"ד, ובו כינס תשובות ששמע מרבי אביגדור נבנצל לשאלות ששאל אותו בענייני פרשת השבוע ומשיחותיו של הרב בישיבת הכותל.
מובא כאן לקט מביאורי הרב נבנצל לתורה, כפי שנרשמו על ידי בן ציון רוטנברג.

בראשית
בראשית ב,ב: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: מדוע נברא העולם בשבעה ימים ולא ביום אחד, ולא במיליארדי שנים, כפי שמקשים המדענים? נבנצל: מה היה קורה לו היה העולם נברא ביום אחד, הרי אז היה לנו "שבוע" בן שני ימים בלבד – ערב שבת ושבת, ויהודים לא יהיו יכולים להסתדר בעולם כזה שבו כל יום הוא שבת או ערב שבת … הגיל החזותי של העולם – הוא כדברי המדענים, והגיל האמיתי של העולם הוא כדברי חז"ל. משל לפסל שפיסל פסל של אדם בן שמונים. שאל הפסל את חבריו, בן כמה הוא האיש שפיסל. חלק אמרו יום אחד, וחלק שמונים שנה. אלה ואלה צודקים. שמונים – זה הגיל החזותי, יום אחד – הגיל האמיתי.

נח
הנביא מיכה אומר "חסד לאברהם". מדוע מידת החסד מיוחסת דווקא לאברהם ולא לנוח, הרי נוח ההתנהג בחסד לכל העולם ובכך הציל את כל העולם, מה שאין כן אברהם? הרב נבנצל (בציטוט מדברי בן-ציון רוטנברג): "נח עשה חסד גשמי, ואברהם עשה חסד רוחני, 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' וזה החסד החשוב ביותר, שעל ידו מביא את הברואים לחיי עולם הבא ולקרוא בשם ה'. לפיכך כב במשנה בבא מציעא לג: ' אבידת אביו ואבידת רבו – של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא'. חסד זה לא רק בגשמיות … מחזק את חבירו – זה החסד הגדול ביותר!".

לך לך
בראשית טו,ה: וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ : מה הכוונה ב'כה יהיה זרעך'? הרב נבנצל: "הכוונה היא גם לגודל, הרי גלוי וידוע שהכוכבים נראים קטנים, טבל גודלם האמיתי רב ועצום … … כל יהודי הוא גדול בערכו הרוחני, כמו כוכב בשמיים, וגם אם הוא נראה קטן – זה רק מפני שאנו רחוקים מפנימיותו … הנשמה שלו – גדולה ועצומה. … כל יש ראל ערבים זה בזה (שבועות לט.) … עם ישראל קשורים ואחוזים זה בזב, כשלשלת של טבעות. כשהטבעת העליונה עולה – כל הטבעות עולות".
יד,כא-כג: וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם: תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ … וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם: מדוע אברהם לא לקח ממלך סדום, אבל כן לקח מאבימלך: וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַיִּתֵּן, לְאַבְרָהָם (כ,יד)? הרב נבנצל: "אברהם מייצג את מידת החסד … לתת ולא לקבל … לפעמים עצם הקבלה היא באמת מתנה לנותן, מחמת ההנאה שאיש חשוב מקבל ממנו, ולפיכך אברהם רצה לקבל את המתנה מאבימלך … אבל אצל מלך סדום אברהם ידע שזה לא יהיה חסד … מפני שמלך סדום הסתכל עליו כשווה אל שווה ולא העריך אותו אדם חשוב, מפני שנס גדול קרה גם לו … כיוון שיצא מן החימר".

הטוב מתוך הרע:
האם אפשר להשתמש בספרי הרפואה שנכתבו בימי השואה על סמך הניסויים שנעשו ביהודים הי"ד, או שצריך לזרוק אותם מפני שזה בא מהנאצים ימש"ו? הרב נבנצל: "אפשר להשתמש (ואף רצוי), כי סוף סוף עכשיו זה יכול להציל הרבה יהודים … כדאי לכל הפחות לקחת את הטוב , גם כאשר בא ממקום רע, ולהשתמש בו לטובה".

וירא
בראשית יח,ו: וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת–לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת: האם זה דרך ארץ ככה לדבר אל האשה? הרב נבנצל: "צריך לקרוא אותן בניגון אחר … בחור ישיבה … כתב מכתב לאביו" אבא אני צריך כסף". (הבין) 'אבא! אני צריך כסף!!!' … התמלא כעס, איך הבן מבקש ממנו בצורה כזאת? … הלך אל החזן, והחזן קרא בבכי ובנעימת תחנונים: 'אבא, אני צריך כסף…' וכאשר האב שמע את הבכי של הבן וכמה הוא צריך את הכסף, שלח לו מיד הרבה כסף. אותן מילים אבל הבנה שונה. אברהם אמר את זה לשרה בשמחה ובהתלהבות של מצווה להכניס אורחים, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת–לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת".
יח,יג: וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע: מדוע אברהם מתפלל על אנשי סדום שנגזר עליהם למות, ועל בנו יחידו יצחק שנגזרה עליו העקידה, אינו מתפלל? הרב נבנצל: "כולם יודעים שאנשי סדום רעים וחטאים לה', ושאין להם חלק לעולם הבא, ופיכך שייך להתפלל עליהם … אבל יצחק, הרי ידוע שהוא צדיק, ולכן לא שייך להתפלל עליו, כי זה ודאי גזירה מה'".
יט,יד: וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו: למה הם לא האמינו לחותן שלהם? הרב נבנצל: "הם ראו שלוט לא האמין בעצמו שסדום תשרף … 'ויתמהמה' – ואם לוט באמת חשב שסדום תשרף היה רץ במהירות רבה מאד ולא היה צריך מלאך לזרז אותו לצאת … לומדים מזה יסוד גדול בחינוך. אנשים מרגישים ויודעים כאשר אדם מאמין במה שהוא אומר להם … אם מישהו רוצה להיות משפיע, הוא צריך להיות אמיתי, אם לאו – הוא יהיה צחוק בעיני אחרים … בקריאת שמע, לפני שאנו אומרים בכל יום 'ושננתם לבניך', אנו אומרים … 'על לבבך'. אפשר ללמד את הבנים רק אם קודם לכן הדברים 'ועל לבבך'".

חיי שרה
בראשית כה,יג-טו: וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁמֹתָם, לְתוֹלְדֹתָם: בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת, וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם. וּמִשְׁמָע וְדוּמָה, וּמַשָּׂא. חֲדַד וְתֵימָא, יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה: מה דורשים משמות בני ישמעאל לענין לימוד תורה? הרב נבנצל: "מי שרוצה להיות שומע אל (ישמעאל) כלומר בלימוד התורה, צריך להיות: נבון (נביות), קודר (קידר) – שלא יהיה הולל, ולקפוץ על סוגיה כמו דוב (אדבאל), ולהיות מבושם (מבשם) – דהיינו להיות בסבר פנים יפות, ולשמוע מהרב (משמע), ולשתוק כשצריך (דומה), ולשאת ולתת בעולה של תורה (משא), ולחדד אחד את השני (חדד), להקשות קושיות (תימא) ולנטור התורה תמיד בלב (יטור), ולהרבות בלימוד (נפיש), ותמיד להתקדם ולא להישאר תקוע (קדמה)".

תולדות
בראשית כה,לד: וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים: מדוע יעקב נתן גם לחם, הרי עשו ביקש רק מהנזיד: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה? הרב נבנצל: "לפי שהיה (עשו) במצב של פיקוח נפש ומתוך כך הסכים למכירת הבכורה תמורת נזיד עדשים, ובמצב כזה המכירה לא חלה, כי מהתורה מחויב יעקב אבינו לתת לו נזיד עדשים כדי להצילו, בלי לקבל תמורה עבור זה, לכן הקדים יעקב אבינו תרופה למכה, והקדים לתת לו לחם, ובזה יצא מכלל סכנה, וכשנתן לו עדשים שלא מתוך סכנה, המכירה חל בתוקף גמור".

כז,מג: וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי, חָרָנָה: כח,ב: קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ:
מדוע יעקב קיבל שני ציוויים לאותו ענין, אחד מאמו, הזני מאביו? הרב נבנצל: יעקב רצה רשות גם מאביו וגם מאמו, כדי לקיים מצוות כיבוד אב ואם" .

ויצא
כט,יז: וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה: מדוע התורה מתארת את רחל ואת לאה בתכונות פיזיות, ולא מתארת את המידות שלהן, כפי שהתורה מתארת את יעקב ועשו (איש תם, איש שדה)? הרב נבנצל: שתיהן היו צדיקות, והדבר היחיד שהבדיל ביניהן היה התכונות הפיזיות שלהן".

וישלח
לד,ל-לא: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. לד,לא וַיֹּאמְרוּ: הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ:
מדוע יעקב אינו עונה לשמעון ולוי על אמירתם הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ, והרי שתיקה כהודאה; לעומת זאת בפרשת ויחי אמר: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים–כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם (מט,ה)? הרב נבנצל: "|יש הבדל בין מצבם של האחים בפרשת וישלח, בזמן מעשה שכם, לבין מצבם בזמן ברכת יעקב. טענתם בשעת מעשה הייתה נראית טענה ראויה, 'אנו אחים מגובשים ולא ניתן לפגוע באחד מאיתנו' וקיבל יעקב טענתם … אבל בפרשת ויחי, לאחר שהאחים מכרו את יוסף, לא קיבל את טענתם, שהרי הוכיחו במכירת יוסף, שהאחווה מהם והלאה, ואם כן לא היה מקום לטענתם".

וישב
לז,ד: וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: מדוע לא נשא חן בעיני אחיו, אף שהיה 'בר חכים', ואילו כן מצא חן בעיני פוטיפר (וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו; לט,ד) ובעיני שר בית הסוהר (וַיִּתֵּן חִנּוֹ, בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר; לט,כא)? הרב נבנצל: לומדים מכאן שהחן לא מוכרח לבוא בדרך הטבע, אלא כשה' רוצה – החן יבוא … וזה סימן שרוח המקום נוחה הימנו".
מ,ח: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים–סַפְּרוּ-נָא, לִי: איך ידע יוסף שהאופה ימות והמשקה יחיה? הרב נבנצל: "שר המשקים 'ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה' … השר לא לוקח ממנה כלום לעצמו … זהו עבד נאמן … שר האופים … 'העוף אוכל אותם מן הסל' … האם השר מנסה לעשות משהו בעניין? … הוא לא עושה מאומה למנוע את הנזק, אם כך זהו עבד שאינו נאמן".

מקץ

מא,מב: וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף: האם יש קשר בין פרשת יוסף ופרעה לביןפרשת מרדכי ואחשוורוש, שהרי כתוב 'ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי'? הרב נבנצל: רמז לקשר בין יוסף למרדכי, שהרי כתוב שיוסף נתן לבנימין 'חמש חליפות שמלות' כדי לרמוז לו שעתיד בן לצאת ממנו, שייצא מלפני המלך בחמישה לבושי מלכות (תכלת, וכו'), דהיינו שמרדכי יצא מבנימין, וגם הוא ילבש חמש חליפות".

ויגש

בראשית מה,א: וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק: מה המן היה יכול לעשות, ויוסף לא? הרב נבנצל: " וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, אבל 'ויתאפק המן' (אסתר ה,י).

מה,ג: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי: מדוע שאל אם חי, הרי אמרו לו כבר וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן(מד,כ)? הרב נבנצל: "בדרך פשט, שיוסף חשב שרק מפני יראתם סיפרו לו סיפורים על אביהם, אך מצד האמת ייתכן שהוא כבר מת … בדרך דרוש … האם הוא באמת חי  (פיזית) … אבל באמת ברוחו הוא לא חי … שמא הוא עכשיו עצוב בלי חיות?".

מה,ט: מַהֲרוּ, וַעֲלוּ אֶל-אָבִי, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל-מִצְרָיִם; רְדָה אֵלַי, אַל-תַּעֲמֹד: לכאורה אין זו דרך כבוד לדבר כך אל אביו? הרב נבנצל: "צריך לדעת באיזה ניגון לקרוא את זה … הכל תלוי בדרך שאדם מדבר. יוסף לא אמר את זה בציווי, הוא גם אמר 'בנך', הוא אמר את זה בשמחה רבה, מתוך מגמה לגרום נחת לאבין, שהוא עכשיו אדון לכל מצרים, ויכול לעזור".

ויחי

בראשית מח,יד: וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ, עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: האם יעקב לא חשש להחליף הברכות לאחר מה שקרה עם ברכות אביו לו ולעשו? ברב נבנצל: "בגלל שהם צדיקים – היחס ביניהם אינו כמו היחס בין יעקב לעשו, אחד צדיק ואחד רשע, אלא שניהם צדיקים ולכן לא יקפידו אחד על השני.

מח,כא: וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ–אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם, וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם: מדוע יוסף מנחם אותם, הרי הם מכרו אותו? הרב נבנצל: "הוא לא הקפיד, ואדרבה, אהב אותם ודאג לצורכם … עלינו להבין שכל מי שפוגע בנו – רק שליח ה' … וכשחושבים כך, האדם לא יכעס על מי שפגע בו".

שמות
שמות ב,יט: וַתֹּאמַרְןָ–אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים: מדוע להלל ולשבח (לפי המדרש) את האיש המצרי שאותו הרג משה, ובגללו משה הגיע לבאר במדין? הרב נבנצל (בשם הרב פינקל): "רואים עד היכן מגיעה החובה של הכרת הטוב, שאף על פי שהאיש הזה הוא רשע, וכלל לא התכוון לתוצאה של מעשיו, עדיין צריכים להכיר לו טובה".
ג,יא: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; לעומת ה,ב: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה–מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ: מה לומדים מהשוני בדברי משה ובדברי פרעה? הרב נבנצל: "בחיינו אפשר לראות שני סוגי אנשים … (משה) אין לו שום עצמיות … פרעה יודע מי הוא … לפי דעתו הוא אלוהות".
ג,יא-יב: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה … וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ: מדוע ה' לא עונה למשה על שאלתו? הרב נבנצל: "מאי נפקא מינא מי אתה, שהרי אפילו בדרך הטבע אדם אינו ראוי, אם ה' רוצה שיצליח – הוא יצליח … אם אנחנו עובדים כשליחי ה' יתברך … אם ה' ירצה – נצליח".

וארא
שמות ח,ח: וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, עַל-דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר-שָׂם לְפַרְעֹה: מה הסיבה שמשה צעק (בקול) ולא עתר (התפלל) אל ה'? הרב נבנצל: "משה בעומק ליבו היה מתאווה להשאיר את הצפרדעים במצרים, אחרי כל הסבל שהמצרים גרמו לבני ישראל, הוא היה צריך לצעוק את תאוותו ולבקש בלב שלם להסיר את הצפרדעים … לפעמים אנו צריכים לעשות פעולות כדי למשוך את ליבנו לעשות את הדבר הנכון".

בא
שמות יג,ט: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם: מה הקשר בין 'והיה לך לאות' ל'כי ביד חזקה'? הרב נבנצל: "ה' הוא זה שקובע מה חשוב ומה לא חשוב … לא חוקי הטבע קובעים את ההצלחה בעולם הזה, צריך שתהיה 'תורת ה' בפיך' … ההצלחה האמיתית היא לימוד תורת החיים".

למה ההלכה היא שהרצועות של התפילין שחורות? הרב נבנצל: "צבע שחור מקבל את קרני האור ואינו מחזיר אותם, בניגוד לצבעים אחרים שאינם מקבלים גמורים וגם מחזירים יותר, וכאשר אנחנו לובשים את התפילין, אנחנו מקבלים עול מלכות שמים … צריכים לספוג את הכל, וזו הדרך לקבל עול מלכות שמים".

בשלח
שמות יד,כא: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה: מדוע ה' הביא 'רוח קדים' ולא פשוט בקע את הים? הרב נבנצל: "ה' רוצה להסתיר את עצמו ככל האפשר, ועלינו מוטל לגלות את כבוד מלכותו … ולראות את ידו וטובתו".

טו,כה: וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט: מה טיבו של אותו עץ? הרב נבנצל: "כוונת ה' הייתה לרמז בזה לישראל שכך היא דרכו של לימוד התורה. לפעמים, בתחילת דרכו של אדם בתורה – התורה מרה, קשה לו ללמוד … כל ההתחלות קשות … אבל כל זה רק בהתחלה. בשלב מאוחר יותר – המים המרים הופכים למתוקים … הסוף הוא שימתקו המים … להתייגע עליה במרירות – וסוף המתיקות לבוא".

יתרו
שמות יח,ח: וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם: למה משה משתדל לקרבו לתורה אם הוא כבר מקורב? הרב נבנצל: "אדם זקוק תמיד לקירוב לתורה … אפילו לומדי התורה צריכים חיזוק".

כ,יד: וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר: מדוע כל העם צריכים לנס של ראיית קולות? הרב נבנצל: "אולי יטעו ויחשבו שה' אומר 'לו תרצח, לו תנאף, לו תגנב', וכדי שהדברים יהיו דרורים כשמש כולם היו צריכים לראות את הקולות: 'לא תרצח, לא תרצח, לא תגנב', שלא יהיה פתחון פה לעוברי רצונו".

משפטים
שמות כא,א: כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם: למה ה' התחיל את המשפטים בדיני עבד עברי, והרי דין עבד יברי לא שייך במדבר … לכאורה מתאים יותר להתחיל בדין שור שנגח שור רעהו וכד', שהם דינים שנוהגים כבר במדבר? הרב נבנצל: "ה' רוצה ללמד את פרשת עבד עברי כשבני ישראל עדיין מרגישים את נפש העבד … וכך יקבלו את המצווה יותר בהבנה … כך גם במצווה נוספת בפרשה – 'וגר לא תלחץ'. אנחנו בעצמנו היינו גרים כשהיינו במצרים, ויודעים כמה קשה להיות גר".

כג,יט: רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ: מה הקשר בין 'רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ' ל'לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ'? הרב נבנצל: "לפי שהפסוק מדבר על חג השבועות … ויש שאוכלים חלב ויש שאוכלים בשר, ויש שאוכלים מזה וגם מזה, ולכן התורה מדגישה כאן את איסור בשר בחלב".

תרומה
שמות כה,ב: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי: מדוע התרומה לכלי המשכן היא בנדיבות הלב, לעומת הבאת מחצית השקל ליצירת אדני המשכן היא בחיוב, ולא בנדבה? הרב נבנצל: "היסודות בעבודת ה' – ה' מחייב. האדנים היו היסודות של המשכן … החומרות והמנהגים של האדם הם בגדר 'נדבה' מהלב … אדם חייב להתחיל עם היסודות בעבודת ה' (ללמוד, להתפלל, תרי"ג מצוות) … רק על גבי הקומה של המצוות שחייב בהן – אפשר לבנות קומה נוספת של 'נדבת לב'".

תצוה
שמות כח,ב: וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת: לשם מה צריכים הכהנים ללבוש בגדים לכבוד ולתפארת? הרב נבנצל: "אם יראה (אדם) את הכהנים לבושים חס וחלילה בבגדים פשוטים – לא יקבל מהם יראת שמים … הלב מושפע בקלות ממראה העיניים. ךפיכך חשוב מאד גם כיום שתלמידי חכמים ובני תורה יהיו לבושים בבגדים נאים ומכובדים … והתורה תהיה מכובדת בעיני העם".

כח,לד-לה: פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, סָבִיב. וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן, לְשָׁרֵת; וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה, וּבְצֵאתוֹ–וְלֹא יָמוּת: מה המשמעות ש 'וְנִשְׁמַע' נכתב בתנ"ך שלוש פעמים: 'נשמע ונעשה' (במתן תורה) 'ונשמע פתגם המלך' (אסתר א,כ), בפרשתנו וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ? הרב נבנצל: 'ונשמע' הראשון הוא על התורה, השני שנשמע לכל מצוות דרבנן (לפי מסכת גיטין סב.) … בפרשתנו – שנשמע ונקבל על עצמינו להתנהג בנימוס ובדרך ארץ, שגם זה קבלנו מהר סיני. לדוגמא, כשבן אדם נכנס לביתו – לא ייכנס פתאום בלי לדפוק, בלי לומר שלום, וזו הסיבה שבגללה יש פעמון זהב על שולי המעיל סביב בבגדי הכהן הגדול … אדם לא רק צריך לקיים מצוות דאורייתא ורבנן, אלא צריך גם לנהוג בנימוס ובדרך ארץ".

כי תשא