בהמשך למאמרי "קווים, כיוונים וכוונות, מאברהם אבינו ועד דוד המלך" (ראה לעיל), אביא כאן תיאוריה הקובעת כי קו הצפון הנוכחי אינו מראה על הצפון האמיתי, אלא אותו קו שנמתח במאמרי הנזכר, הוא הקו המורה את כיוון הצפון המקורי מששת ימי בראשית והוא קו הצפון האמור לשוב ולחול בעולם, לכשיגיעו ימי "העולם הבא".
האתרים החשובים הנמצאים על קו זה: הר סיני, הר ההר, מערת המכפלה, קבר רחל, הר המוריה, קבורת רחל, גַּלעֵד, גן עדן.
כן, כל שמונה האתרים האלו נמצאים על קו ישר אחד. זווית הקו היא 23.5 מעלות ימינה מקו הצפון הנוכחי (אזימות 23.5). תופעה זאת, שכל שמונה האתרים הנזכרים (ובהחלט יכול להיות שיימצאו אתרים חשובים נוספים על קו זה), מהווה נקודה למחשבה, כיצד קרה הדבר, ומה כוונת בורא העולם בהעמידו אתרים אלה על קו ישר אחד. במאמרי הקודם ניסיתי להסביר זאת ב"קדושתה המיוחדת של ירושלים", בעיקר בעקבות פגישתו עם קו ישר נוסף (קבר יוסף בשכם, בית אל, הר המוריה).
מאז התוודעתי אל פירוש ר' עובדיה ספורנו (ותודה למיכאל גרוס שהסב תשומת ליבי לכך) לפסוק בפרשת "נח", בראשית ח,כב: "עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה – לֹא יִשְׁבֹּתוּ.". אומר הספורנו: "'לא ישבותו': מלהתמיד על אותו האופן בלתי טבעי שהגבלתי להם אחר המבול, וזה שילך השמש על גלגל נוטה מקו משוה היום, ובנטייתו תהיה סיבת השתנות כל אלה הזמנים, כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום, ובזה היה אז תמיד עת האביב, ובו היה תיקון כללי ליסודות וצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם". כלומר, עד ימי נח העולם היה בקו נטייה שונה מהיום אל מול מישור הולכת השמש, וקו זה הוא שגרם להיות תמיד עת אביב (או חורף או סתיו או קיץ) בלא שינויים במזג האוויר במשך כל השנה, בכל מקום בעולם, דבר שהביא לאורך ימים רגיל של כתשע-מאות שנה. עצם השינוי בנטייה של העולם אל מול מישור הולכת השמש, דבר זה יצר "קו משוה" חדש הידוע לנו היום כקו מעלת הרוחב אפס. נטיית כדור הארץ מול מישור הולכת השמש בימי השיא של הקיץ והחורף ידועה כזווית 23.5 מעלות ומגיעה עד "חוג הסרטן" ו"חוג הגדי". ממשיך הספורנו: "ואמר שיהיה זה 'כל ימי הארץ', עד אשר יתקן האל יתברך את הקלקול שנעשה בה במבול, כאומרו 'הארץ החדשה אשר אני עושה' (ישעיה ס"ו, כ"ב), כי אז ישוב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז, ויהיה תיקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם, כמו שהיה קודם המבול…". נבין מדברי הספורנו כי לעתיד לבוא, ישוב העולם לנטייתו הקודמת למבול אל נוכח מישור הולכת השמש, וההבדל בנטייה זו אל מול נטייתו היום יהיה 23.5 מעלות. מכאן נוכל להבין כי העולם ייטה ב- 23.5 מעלות, דבר שיגרום לקו הנזכר לעיל להיות קו הצפון החדש, ללא כל נטייה.
למעשה גילה לנו הספורנו שני דברים חשובים: שהעולם ייטה למישורו המקורי מול מישור הולכת השמש, ובזה שוב יתבטלו עונות השנה, ודבר שני שהחי והצומח בעולם ישובו לחיות חיים ארוכים, כלומר האדם ישוב לאורך חיים רגיל של כתשע-מאות שנה. (הספורנו גם מגבה דעה זאת בפסוק מישעיה ס"ה, כ': "כי הנער בן מאה שנה ימות…", כלומר למות בגיל 100 ייחשב כאילו מת בימי נערותו).
אם כן, מצאנו שקו האזימות הנמתח מצד דרום מהר סיני, עובר את הר ההר בהר רמון, מערת המכפלה בחברון, חולף את אתר "קבר רחל" ליד בית לחם, ומגיע להר המוריה, ומצד צפון מתחיל בגן עדן, עובר את גלעד, ומקום קבורת רחל ומגיע להר המוריה, מהווה קו הנמתח מדרום ומצפון, אל עבר מקום בית המקדש, והופך את מקום בית המקדש ל"תלפיות – תל שכל פיות פונות אליו".
זהו קו התפילה העולמי, ללא נטייה, ישר, בין שמיים לארץ.
