אין לי כוח להיות עייפה

מפנקסי האישי והפוליטי; יומנה והגיגיה של לוחמת לח"י, חברת כנסת וכלת פרס ישראל למפעל חיים; "מין סיכום חיים של נפש לוהטת ושמה גאולה כהן" – לדברי אלי ויזל; עם תמונות ומסמכים,

גאולה כהן היא אישיות נלהבת סוערת ומחויבת. במשך עשרות שנים היא לא נחה לרגע ולא ויתרה על עבודתה העיתונאית ועל פעילותה הפוליטית – במחתרת, במאסר, ולאחר מכן בגלוי במערכה הציבורית – למען תחיית עם ישראל. בספר הזה היא עוצרת לרגע כדי להתבונן ולספר את חייה כאדם פוליטי מאוד ואישי מאוד.

"עשרים וארבע שעות ביום אני אשה" היא כותבת. תחנות חייה הנפרסות בספר מתעלות לדרגת תחנות היסטוריות. היא מספרת על הוריה, על השידור בתחנת הרדיו של המחתרת, על בריחותיה מהמאסר, על נסיעה לראיין את הנציב העליון שהורה לאסור אותה, על חקיקה ועל פעילות פרלמנטרית למען עלייה והתיישבות. כתיבת תחנות חייה של גאולה כהן מעמידה דגם של נשיות שההתלהבות והמסירות שלו אינם מוגבלים לבית או למשפחה, אלא סוחפים תנועות היסטוריות.

עשרות סיפורי הספר ומכתמיו מדביקים את הקורא בהתלהבותה של האשה הזאת שנאמנותה הנלהבת לארץ הפכה את סיפורי חייה לסיפורים שיכולים לפרנס חיים של יותר מאדם אחד. לספר מלווים צילומים של מכתבים, פתקים ומסמכים מקוריים מרגשים. מכתב מדוד בן גוריון, מכתב מהרבי מליובאביטש, האמת על חשיפת תחנת השידור של לח"י, פתקים שהועברו בישיבות הכנסת ועוד רבים שפעם היו זוטות ואילו היום הם עדות על פעילותה של מי ששותה את ההיסטוריה לרוויה.