רוץ, בני רוץ

פרקי חייו של הרב חיים יוסף פישמאן – מאפלה לאורה; בלילה הראשון של ראש השנה חיים-יוסף שקע בשינה על הדרגש בצריף וחלם. בחלומו ראה את אביו, הרב אלימלך, עומד מעליו ומנחם אותו על מצבו באומרו: "בני אהובי, אל תירא ואל תחת" … לאחר מכן אמר לו הרב אלימלך: "פשוט רוץ, לך מהר". הוא נשק לו על מצחו, ונעלם. (מתוך הספר) רוּץ, בְּנִי, רוּץ, הוא סיפורו של אדם שמאורעות חייו שלובים במאורעות של עם ישראל במאה ה-20. הרב חיים יוסף פישמאן (1922-2015) נולד בכפר קטן בהונגריה בשנת 1922, וספג את ההוואי היהודי-חסידי הייחודי שאפיין את היהודים באזור חיים זה. הוא היה תלמידם של דמויות בולטות בחסידות הונגריה, ואביו היה גבאי של אחת החצרות המיוחדות שבה, חסידות קֶרֶסְטִיר. בעיניו חזה חיים-יוסף בעליית הכורת על יהדות אירופה, עם הכיבושים של גרמניה הנאצית והתחלת "הפתרון הסופי" של השואה. הוא עצמו נשלח לאושוויץ-בירקנאו יחד עם רבים מיהודי הונגריה, ושם הוא איבד את הוריו וכמה מאחיו ואחיותיו. חיים-יוסף זכה להיות מהנותרים לפליטה, לא לפני שאביו הצדיק, הרב אלימלך, התגלה אליו בחלום הלילה בתוככי מחנות התופת, תוך שהוא מבקש ממנו לא להפסיק לרוץ – להשתדל תמיד להתגבר על המכות והמפלות ולעסוק בקימומה של היהדות שלאחר השואה. לאחר הימים האפלים, חיים-יוסף היגר יחד עם זוגתו שהיא אהבת נעוריו שרה בריינדל, אל ארצות הברית, ושם הקדיש את מלוא מרצו להפחת רוח חיים בחייו שלו ושל משפחתו ובחיי היהדות הפצועה שלאחר השואה. את זאת הוא עשה תוך שהוא מלווה מרחוק ומקרוב את המדינה היהודית החדשה, מדינת ישראל, בצמתים השונים של גדילתה. רוּץ, בְּנִי, רוּץ, הוא סיפור מעורר השראה על יהודי מיוחד ואב יקר. הוא מסופר בקולה של בת אוהבת ומתגעגעת, שהכתיבה הייתה עבורה אפשרות לשוב ולפגוש בעולם שהיה ובמאורעות שחלפו ולקבל מהם שיעור על נחישות, תקווה ומסירות.