חלום בית דויד
יומן אישי פוליטי; סיפור חייה של פעילת מפלגת "ליכוד" בעקבות חלום על שליחות מ"בית דויד" המלך, עם תמונות ומכתבים,
פתח דבר
שנים הסתרתי את יומני. נותרתי בצל העשייה.
משנת 1992 אני צועדת במבוך חיי, מנסה להבין פשרם, ייעודם. הרי על פי חישובים סטטיסטים פשוטים התאריכים בחיי אינם אפשריים. כלומר המאורעות החשובים בחיי ובמיוחד אלה הנוגעים למוות וחיים, התרחשו בתאריכים בעלי משמעות עמוקה. לא רק לחיי הפרטיים, אלא לכנסת ישראל.
כך למשל, נולדתי בשעת רציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין. רצח ראש הממשלה יצחק רבין בי"ב בחשוון בידי מתנקש יהודי התרחש בעודי בסלון ביתי בירושלים. ואני ששימשתי דוברת למטה ראש הממשלה הקודם יצחק שמיר, לא ידעתי את נפשי. עם שלושה ראשי ממשלה עבדתי בנושאי הסברה. האחד בעת כהונתו כראש ממשלה ושניים במעלה דרכם לכהונה זאת.
בני הבכור נולד בעשרה בטבת ובעלי הראשון נולד ביום כיפור והובא לקבורות ערב תענית אסתר. אחותי נפטרה והובאה למנוחות ביום הולדתי.
האם מקרה הוא או איתות כתיאוריית האיתותים אותה חקרתי בביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית ?
לא רק שאלת הזמן עומדת למבחן המשמעות, גם שאלת המקום.
בתעודת הזהות נרשם מקום מגוריי פעמיים. בילדותי ברחובות ברחוב המלכים שבע ובבגרותי אני תושבת ירושלים שברחוב הגיחון.
האם למקום המגורים יש השפעה על חיי, על חיינו ?
אני לא עצמתי עיניי מהאיתותים שניקרו בחיי. אולי אם לא עסקתי במחקר באוניברסיטה הייתי רואה באיתותים צירוף מקרים מעניין ותו לא.
אלא שניתנו לי כלים לדעת שיש דברים בגו.
ועל הדברים בגו המתלבשים בעולמנו בעובדות הנראות לעין, אני כותבת. השפה צמודה לעובדות דרך עיניי, דרך תובנתי, לעת כתיבתם. הכתיבה אינה נצמדת לסגנון מסוים, להתנגנות אחידה. כל פרק מאיר זווית אחרת בחיי, באישיותי. הכתיבה קשה עלי ובכל זאת אני שמחה שזכיתי להעלות הדברים על הכתב.
13$ – 26$
