תורת הזמן בתורה; 3 כרכים
יצירה פורצת דרך וחסרת תקדים בחקר המקרא, המציגה מבנה מתמטי מופלא במורכבותו, הנשען על נתוני הגיל בתורה, והמאשש בוודאות מלאה את הטענות המוצגות בשלושת כרכיה; עם מפתחות.
תורת הזמן בתורה, מאת ד"ר גבריאל זלדין
טענות מרכזיות – הוכחה בחמישה שלבים:
א. שורשי מועדי החודש השביעי נמצאים בספר בראשית; ב. מועדי החודש השביעי בבראשית קדומים למועדי התורה שלאחר יציאת מצרים; ג. כל נתוני הגיל בתורה, ונתוני הזמן, כרוכים זה בזה, ועולים לשלמות מתמטית ורעיונית, המאשרת את הטענות הקודמות; ד. הטענות למעלה סותרות הרבה מהפרשנות המסורתית, והמחקר האקדמי.
הוכחות:
- אינדוקציה: מאות מונחים לשוניים הקשורים במועדי החודש השביעי מופיעים לראשונה בספר בראשית, סדורים כסדר חגי החודש השביעי ועולים למכלול רעיוני מושלם. למשל: בקץ עשרים שנות יעקב בחרן, בהמשך למפגשו בגלעד עם לבן [לְבָנָה] בעשור לחודש [דרך שלושת ימים + שבעת ימי המרדף], והשלמתו עם אחיו אדום [חָמָה], מגיע יעקב צולע לסכות, ושם בונה סכת לצאנו. בהתאם לטענה שהמדובר בחציון השנה הסתווי [נקודת מפגש המחזורים הירחי והשמשי], וקדמותו, ימצאו שני מופעי המונח המתמטי חצי הראשונים במקום זה [לב, ח; לג, א], ואילו מופעו הבא בחציון האביבי: "וַיְהִ֣י בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה", לימים חג הפסח [השווה: צוֹלֵעַ].
- מקבילה חיצונית: דרומית לחרן, בדרכו של יעקב, שכנה העיר הקדומה: אמר [[Emar. החג המרכזי באמר, ה-'זכרו', חל בחציון הסתווי [כמועד סוכות], נמשך שבעה ימים, ואחת לשבע שנים נחוג חג הזכרו הגדול, שרבים מפרטיו חופפים לפרטי חג הסוכות המקראי. [ראה: Fleming].
- גזרה שווה: בהגעת יעקב לבית לבן מתחילות שבע שנות עבודתו הראשונות, בעבור רחל [עבודה שהחלה בהגיעו. ההסכם נחתם חודש אחד לאחר הגיעו (כט, יד – טו)]. יוסף שני ליעקב במופע [כפל] שבע שנים בקורותיו, בצאתו מכלאו, בגיל שלושים שנה. מקרא מפורש מלמד כי צאת יוסף [אסיף] מכלאו ותחילת שבע השנים הטובות חל בחודש השביעי (תהילים פא, ד – ו), וכך הבינו זאת חז"ל: "בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין" (ראש השנה, י, ע"ב – יא, ע"א). מאחר ומחזור שבע השנים בבראשית מתפרש רק ביוסף, וביעקב לפניו, נגזר כי יעקב הגיע לחרן בחודש השביעי.
- 4. שתי שיטות לספירת שנים בתורה: מנתוני נח והמבול עולה כי די ביום הראשון של השנה להוספת שנה לשנות החיים ["בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ" (ח, יג), והשווה (ז, ו – יא)]. מבנה זה אינו תקף בנתוני עידן האבות, שכולם מתפרשים בשנים מלאות. למשל: אברהם היה בן 86 בהולדת ישמעאל, ועל פי שיטת נח תהא שנת חייו ה-86 חופפת לשנה אחת בנתוני ישמעאל. מכאן ש-13 שנים מאוחר יותר יהיה אברהם רק בן 98, בניגוד למפורש בתורה [יז, כד – כה].
נתון יוסף בסוף שבע השנים הטובות הוא בשנים מלאות, כך שבקץ שבע שנים אלה היה גילו [30 + 7]: 37 שנים מלאות, וכך חישבו חז"ל. כפל שיטות ספירת השנים בתורה – אלה שתחילתן בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ, בעידן שלאחר המבול, ושוב בעידן שלאחר יציאת מצרים, ואלה של עידן האבות – תומך בזיהוי נתוני השנים בעידן האבות ככרוכים בראש החודש השביעי.
דדוקציה: הכלל: ראשית ואחרית כל נתוני השנים בעידן האבות [ראשית פרק יב ואילך] חל בראשון לחודש השביעי, מוכח בכל הנתונים. השווה למשל בקבוצת עשרים שנות יעקב בחרן.
- 5. היכל הזמן: האפשרות כי לנתוני השנים בעידן האבות התחלות וסיומות שונות, משמע ביטול ערך חישובי לנתוני השנים בתורה, נשלל משלמותו המתמטית של היכל הזמן [שנדרש ליותר מעמוד אחד להסברתו].
דוגמא [אחת מהרבה]: במעבר בין עידנים, למשל מעידן האבות [החודש השביעי] לעידן שלאחר יציאת מצרים [החודש הראשון], חוזרים בנתוני היכל הזמן מופעי חצי שנה, כפער בין שני ראשי שנה אלה. יוסף [אסיף], מסוף עידן האבות, חי: 110 שנים, סך השווה ל-109.5 [3 X 36.5] + חצי שנה.
35$ – 75$
